פצ'אמאמה
אלת האדמה במיתולוגיה של תרבויות האנדים, בייחוד של האינקה, שעדיין סוגדים לה באזורים מסוימים של אמריקה הדרומית. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פצ'אמאמה (בקצ'ואה ובאיימרה: Pachamama) היא אלה הנערצת על ידי העמים הילידים של הרי האנדים. במיתולוגיה של האינקה היא אלה מסוג האלה האם, ואלת הפוריות השולטת בנטיעות ובקציר, מגלמת את ההרים וגורמת לרעידות אדמה. היא גם אלה עצמאית הנוכחת תמיד, בעלת כוח יצירתי משלה לקיים חיים על פני כדור הארץ. המקדשים שלה הם סלעים מקודשים, או גזעים של עצים אגדיים, והאומנים מתארים אותה כאישה בוגרת הנושאת יבולים של תפוחי אדמה ועלי קוקה. פצ'אמאמה היא המקור לארבעת יסודות הקוסמולוגיה בקצ'ואה - מים, כדור הארץ, השמש והירח. הכוהנים הקריבו לה קורבנות של למות, קוי (cuy, שרקנים) וילדים (טקס הקפקוצ'ה (Capacocha)) ושרפו בגדים מקושטים מיניאטוריים.[1] פצ'אמאמה היא אימם של אינטי אל השמש, ומאמה קייה אלת הירח, בת הזוג של אינטי.
ייצוג של פצ'אמאמה בקוסמולוגיה, על פי חואן דה סנטה קרוז פאצ'אקוטי ימקי סלקמאיגה (1613), על בסיס תמונה במקדש השמש קוריקנצ'ה בקוסקו | |
תפקיד | אלת האדמה, החיים, הקציר, החקלאות, היבולים והפוריות |
---|---|
כינוי | "אמא אדמה", "המלכה פצ'אמאמה" |
תרבות | תרבויות האנדים, אימפריית האינקה |
אב | ויראקוצ'ה |
בן או בת זוג | פצ'ה קמק (אנ'), אינטי |
צאצאים | אינטי, מאמא קייה |
לאחר הכיבוש הספרדי של אימפריית האינקה, המירו הספרדים את דת האוכלוסיות הילידות של האזור לקתוליות. כתוצאה מסינקרטיזם דתי, נקשרה דמותה של מרים הבתולה לזו של הפצ'אמאמה עבור רבים מהילידים.[2]
כאשר תרבויות האנדים יצרו אומות מודרניות, רבים עדיין האמינו שדמותה של פצ'אמאמה היא טובה, ונדיבה במתנותיה, והשם המקומי ל"אמא טבע". במאה ה-21, עמים ילידים רבים באמריקה הדרומית מבססים חששות לסביבה באמונות עתיקות אלו, ואומרים שהבעיות צצות כאשר אנשים לוקחים יותר מדי מהטבע כי הם לוקחים יותר מדי מפצ'אמאמה.