בוריס ילצין
מדינאי סובייטי ורוסי, הנשיא הראשון של רוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בוריס ניקולאייביץ' ילצין (ברוסית: Борис Николаевич Ельцин, האזנהⓘ?; 1 בפברואר 1931 – 23 באפריל 2007) היה מדינאי רוסי, אשר נבחר למשרת נשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה זמן קצר לפני התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 והמשיך לכהן בתפקיד נשיא רוסיה לאחר פירוק מעצמת העל עד שנת 1999. הוא היה בין הגורמים העיקריים לנטישת הקומוניזם ברוסיה והיה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במדינה. הוא כיהן כנשיא במשך שתי קדנציות רצופות עד שהגיש את התפטרותו ערב פתיחת האלף השלישי.
לידה |
1 בפברואר 1931 ברית המועצות בוּטקה, סברדלובסק, ברית המועצות | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
23 באפריל 2007 (בגיל 76) מוסקבה, רוסיה | ||||||||
מדינה | רוסיה רוסיה | ||||||||
מקום קבורה | בית הקברות נובודוויצ'יה | ||||||||
השכלה |
| ||||||||
מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (1961-1990) עצמאי (החל משנת 1990) | ||||||||
בת זוג | נאינה ילצין | ||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
חתימה | |||||||||
הוא נחרט בהיסטוריה בתור הנשיא הנבחר הראשון של רוסיה, אחד ממארגני ההתנגדות לפעולות הפוטש של אוגוסט, היה רפורמיסט רדיקלי שביקש לשנות את המבנה החברתי הפוליטי, והכלכלי של רוסיה. ידוע גם כמי שהביא לקריסת הסוציאליזם בברית המועצות והיה זה שהחליט לאסור את המפלגה הקומוניסטית ומי שפיזר את הסובייט העליון. הוא החליט לפתוח במערכה צבאית כנגד הבדלנים בצ'צ'ניה ב-1994 והשלמתה ב-1996 וחידש את כניסת החיילים הרוסיים לתוך צ'צ'ניה בספטמבר 1999 ופתיחת המערכה הצבאית השנייה בצ'צ'ניה.
בתקופת נשיאותו בעזרת רפורמות של יגור גאידר, בוצע מעבר לכלכלת שוק תוך ניסיון לפתור את הבעיה של מחסור בסחורות ותורים ואנשים החלו לקבל נכסי מדינה בהיקף גדול בבעלות פרטית, המערכת הסובייטית הוחלפה בעקרונות האידאולוגיה הליברלית-דמוקרטית. נוצרה מערכת של פרלמנטריזם ושלטון עצמי מקומי, נקבע נוהג הבחירות לרשויות, לראשונה, ניתנה לאזרחים הזדמנות אמיתית לטוס לחוץ לארץ, הוענקו להם חופש הדת, חופש הביטוי וזכויות אחרות שעוגנו בחוקה החדשה שאומצה והכנסייה הרוסית האורתודוקסית שוקמה; רוסיה התקבלה לארגון G8 והצטרפה למועצת אירופה. אך עם זאת, על ילצין, כנשיא, נמתחה ביקורת על המצב הלא יציב של הכלכלה, על ירידת רמת החיים של האזרחים, על החמרת הבעיות החברתיות וצמצום האוכלוסייה.