החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם באה להפוך החלטה קודמת, החלטה 3379, שכללה את הציונות בין מופעיה של הגזענות.
התפלגות הצבעת המדינות השונות: המציעות בעד מתנגדות נעדרו | |
תאריך | 16 בדצמבר 1991 |
---|---|
ישיבה מספר | 46 |
קוד | A/RES/46/86 (מסמך) |
נושא | ביטול החלטה 3379 |
סיכום הצבעה |
111 הצביעו בעד |
תוצאה | התקבלה |
נוסח ההחלטה הוא בין הקצרים ביותר שניסחה העצרת הכללית, ואומר בפשטות:
- "העצרת הכללית מחליטה לחזור בה מהקביעה הכלולה בהחלטה 3379 מיום 10 בנובמבר 1975."
המילה "קביעה" מתייחסת לשורה המסכמת של החלטה 3379 שבה נאמר:
- "...(העצרת הכללית) קובעת כי הציונות היא צורה של גזענות ושל אפליה גזעית."
ההחלטה התקבלה ב-16 בדצמבר 1991[1]. יוזם ההחלטה היה נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש (האב). בנאום בפני העצרת הכללית אמר בוש "השוואת הציונות לחטא הגזענות הבלתי נסבל היא עיוות של ההיסטוריה ושִכחת מצוקת היהודים במלחמת העולם השנייה ובעצם לאורך ההיסטוריה"[2].
בנוסף לארצות הברית הצטרפו ליוזמה 87 מדינות, ביניהן כל מדינות הקהילה האירופית (לימים האיחוד האירופי). בסך הכול תמכו בהחלטה 111 מהמדינות החברות באומות המאוחדות. 25 מדינות התנגדו להחלטה. 13 מדינות נמנעו, ו-15 נעדרו מההצבעה. בין הנעדרות היו מצרים, כווית, עומאן, בחריין, מרוקו ותוניסיה[3].
מבחינה פוליטית באה ההחלטה על רקע התפרקות ברית המועצות והפשרת היחסים בין ישראל לרוסיה ולמדינות מזרח אירופה. כל מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר שתמכו בהחלטה 3379, הפכו את עמדתן ותמכו בהחלטה 4686[4].
מבחינת יחסי ישראל עם ארצות ערב, באה ההחלטה על רקע מלחמת המפרץ שיצרה פילוג בעולם הערבי והחלישה מאוד את מעמדו של אש"ף שתמך בעיראק במהלך המלחמה. בסוף שנת 1991 כונסה בבירת ספרד ועידת מדריד שבה השתתפו משלחות רשמיות מישראל ומארצות ערב בחסותה של ארצות הברית.
אף אחת ממדינות ערב לא תמכה בהחלטה 4686, אולם חלק ניכר ממדינות ערב בחרו להיעדר מההצבעה. מצרים שכבר היה לה הסכם שלום עם ישראל נעדרה מההצבעה. גם כווית, שהייתה המוקד למלחמת המפרץ, בחרה להיעדר מההצבעה. ירדן שתמכה בעיראק במלחמת המפרץ הצטרפה למתנגדות, אולם כשנתיים לאחר ההצבעה הפכה את עמדתה והחלה לשאת ולתת על הסכם שלום עם ישראל.
החלטה 4686 הייתה צעד נוסף בהסרת הבידוד הדיפלומטי שישראל סבלה ממנו מאז 1967. אחרי מלחמת ששת הימים איבדה ישראל את קשריה עם מרבית מדינות מזרח אירופה, אפריקה ואסיה. בתחילת שנות ה-90 (של המאה ה-20) החל תהליך הדרגתי של חידוש היחסים הדיפלומטיים והכלכליים וקשרי התיירות בין ישראל למדינות אפריקה, ובין ישראל למדינות באסיה כגון הודו, סין העממית ועוד.