ויליאם הווארד טאפט
הנשיא ה-27 של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ויליאם הווארד טאפט (באנגלית: William Howard Taft; 15 בספטמבר 1857 – 8 במרץ 1930) היה נשיאה ה-27 של ארצות הברית (1909–1913) ולאחר מכן נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (1921–1930), העשירי במספר. הוא האדם היחיד ששירת בשני התפקידים. טאפט נבחר לנשיאות ב-1908 כיורשו של תאודור רוזוולט, אולם לא הצליח להיבחר מחדש והפסיד לוודרו וילסון ב-1912 לאחר שרוזוולט פילג את הרפובליקנים ורץ כמועמד שלישי. ב-1921, הנשיא וורן הרדינג מינה את טאפט לנשיא בית המשפט העליון, משרה בה שירת טאפט עד כחודש לפני מותו.
ויליאם הווארד טאפט, 1909 | |||||||||
לידה |
15 בספטמבר 1857 סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
8 במרץ 1930 (בגיל 72) וושינגטון די. סי. רבתי, ארצות הברית | ||||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||
מקום קבורה | ארצות הברית בית הקברות הלאומי ארלינגטון | ||||||||
השכלה |
| ||||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
בת זוג | הלן הרון טאפט | ||||||||
שושלת משפחת טאפט | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים | |||||||||
חתימה | |||||||||
טאפט נולד ב-1857. אביו, אלפונזו טאפט, היה מזכיר המלחמה תחת הנשיא יוליסס ס. גרנט. טאפט למד באוניברסיטת ייל והיה חבר באחוות הגולגולת והעצמות כמו אביו, ולאחר שהפך לעורך דין מונה להיות שופט עוד כשהיה בן עשרים. הוא המשיך לצבור תאוצה, מונה להיות פרקליט המדינה ולאחר מכן הפך לשופט בבית המשפט לערעורים. הנשיא ויליאם מקינלי מינה אותו לתפקיד המושל האזרחי בפיליפינים. ב-1904, מינה אותו רוזוולט לתפקיד מזכיר המלחמה, והוא הפך ליורשו הנבחר של רוזוולט. אף על פי שרצה להיות השופט העליון, טאפט דחה הצעות להתמנות לתפקיד בבית המשפט העליון של ארצות הברית, באמונה שעבודתו הפוליטית הייתה חשובה יותר.
בעזרתו של רוזוולט, טאפט לא זכה להתנגדות מצד הרפובליקנים כשמונה למועמדם לנשיא ב-1908, והוא ניצח בקלות את ויליאם ג'נינגס ברייאן בבחירות בנובמבר ומונה לנשיא. בבית הלבן, הוא התמקד במזרח הרחוק ולא באירופה, והתערב בענייני אמריקה הלטינית. טאפט רצה להוריד את מכסי המגן, שהיו מקור מרכזי להכנסה ממשלתית, אולם החוק שהוצע בנושא היה נגוע באינטרסים אישיים. הממשל שלו היה מפולג בין השמרנים במפלגה הרפובליקנים, אליהם היה טאפט מקורב, והאגף הפרוגרסיבי, שבו תמך רוזוולט. מחלוקות בנוגע לשמורות טבע ולשבירת מונופולים הפרידו עוד יותר בין שני האישים. רוזוולט ניסה להיבחר כמועמד הרפובליקני ב-1912. טאפט השתמש בשליטתו במנגנון המפלגתי כדי לזכות ברוב הצירים, ורוזוולט נטש את המפלגה. הפילוג הותיר לטאפט סיכוי זעום להיבחר מחדש, וכשוילסון ניצח אותו, טאפט השיג אלקטורים רק מיוטה ומורמונט.
לאחר תום כהונתו שימש טאפט כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל, והמשיך בפעילותו הציבורית. ב-1921, הנשיא הרדינג מינה אותו לנשיא בית המשפט העליון. כשופט, היה טאפט שמרן בנושאי עסקים, אולם קידם את נושא הזכויות ליחידים. עקב מצב בריאותי רע, הוא התפטר בפברואר 1930. כעבור חודש מת ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, הנשיא ונשיא בית המשפט העליון הראשון שנקבר שם.