לילי זלוף
משוררת ישראלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לילי זלוף נולדה בבצרה שבעיראק בשנת 1932. מנעוריה הייתה פעילה בהתארגנויות ציוניות בבצרה שפעלו באופן מחתרתי, ובהן למדה עברית. בשנת 1949 עזבה את עיראק ועלתה לישראל דרך טהרן עם אחיה ואחותה. אביהם הגיע בשנת 1951.[1] לאחר הגעתה לישראל נשלחה לקיבוץ רמת יוחנן. בזכות ידיעתה את השפה העברית, השתלבה במהירות והייתה בוועדת התרבות של הקיבוץ. בשנת 1950 נשלחה מטעם הקיבוץ לשער העלייה כדי לסייע בקליטת עולים חדשים מעיראק, ובשנת 1951 התגייסה לצה"ל ושירתה בנח"ל. ב-1953 נישאה ועברה לגור בבני ברק ולזוג שני ילדים.
למדה ספרות באוניברסיטת בר-אילן. הייתה חברה פעילה באגודת הסופרים העבריים, חברה בפא"ן ובאקו"ם. השתתפה בחוגים לספרות והופיעה בבמות שונות.
זלוף פרסמה את קובץ שיריה הראשון, "צלילה", בשנת 1986, והוציאה לאור עוד ארבעה קובצי שירה במהלך חייה. רבים משיריה מתארים את אישיותה החצויה בין תרבויות.[2] לשון כתיבתה שאובה מעולם הרוח היהודי-בבלי.
על יצירתה זכתה בפרס מטעם אח"י ובמענק מטעם קרן תל אביב לספרות ואמנות.