פלסמיד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פלסמיד (באנגלית: Plasmid) הוא מקטע DNA דו-גדילי מעגלי הקיים אצל יצורים חד-תאיים. מקטע זה הוא בעל חומר תורשתי מתפקד, שאינו חלק מה-DNA הכרומוזומלי, ויכול לעבור מתא לתא, בתהליך הקרוי קוניוגציה. הפלסמיד משתכפל בצורה עצמאית בתא ומספר ההעתקים נע בין פלסמידים בודדים למאות כתלות ביכולת הפלסמיד להשתכפל בתא מסוים. התא המוסר את הפלסמיד לאחר, קרוי "פרט תורם" או "+F". תא חסר פלסמיד נקרא "פרט מקבל" או "-F". היכולת לתרום את הפלסמיד מקודדת בחלק מהגנים שבפלסמיד עצמו. פלסמידים קיימים בעיקר בחיידקים, אך יכולים להתקיים גם בארכאונים ובאיקריוטים (כדוגמת שמר האפייה). כדי לשמר את נוכחותם בתוך התא, הפלסמידים מכילים גן הדרוש או שנותן יתרון לתא, לדוגמא, עמידות לאנטיביוטיקה או יכולת לסנתז מולקולות הדרושות לחיות התא.