פריפריה חברתית
ישובים חלשים מבחינה סוציו-אקונומית שאינם חלק מהפריפריה הגאוגרפית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פריפריה חברתית הוא מונח המתאר יישובים חלשים מבחינה סוציו-אקונומית שאינם חלק מהפריפריה הגאוגרפית. היא נוגעת בעיקר לקבוצות שאינן חלק מהרוב החזק, כלומר: מעוטי יכולת, מיעוטים וחלק מאוכלוסיות העולים.[1] הפריפריה החברתית בישראל מונה 124 רשויות מוניציפליות, מתוכם 16 ערים, 19 מועצות מקומיות, 5 מועצות אזוריות. נוסף עליהן ב-22 ערים ישנן שכונות המוכרות כפריפריה חברתית. סך הכל מתגוררים באזורים אלה כ-31% מכלל האוכלוסייה בישראל.
בנובמבר 2015 נתקבלה החלטת ממשלה מס' 631 בה הוחלט על הקמת אגף הפריפריה החברתית במשרד לפיתוח הנגב והגליל. האגף מקצה משאבים ייחודיים ליישובי הפריפריה החברתית לצורך קידומם. הגדרת יישוב כפריפריה החברתית נקבעת לפי דירוגו במדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומבוסס על ארבע קטגוריות של משתנים: דמוגרפיה, השכלה וחינוך, תעסוקה ורמת חיים.[2]