פתגם
אמרה עממית המביעה חוכמת חיים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פתגם הוא סוג של יצירה עממית קצרה כגון אמרה וחידה, המבטא מסר דידקטי או רעיון כלשהו הנוגע לכלל.
בהגדרתו, "הפתגם הוא סוגה (ז'אנר) ספרותית עממית, המצטיינת בצורתה הקצרה ובניידותה מהקשר להקשר. רוב התרבויות מכירות את השימוש בפתגמים הן בהקשרים שבשיח בעל-פה הן בטקסטים כתובים מסוגים מגוונים, כולל ספרות יפה, דברי חוק ומשפט, טקסטים דתיים, עיתונות, פרסומת ועוד".[1] פתגמים מבטאים לרוב ערכי מוסר וניסיון חיים. אנשים בוחרים להשתמש בְּפתגמים שהם רלוונטיים לַשיח האקטואלי בו הם מעורבים. הם עושים זאת כדי לשכנע את בני שיחם בעמדתם ולתת משנה תוקף לדבריהם. על הנמענים לקשר את הסיטואציה הריאלית בה הם מצויים לכלל המקובל המוצג בפתגם.[2] בנוסף לכך, ישנה משמעות לכלל הגורמים השותפים באירוע בו אומרים פתגם ובהם הדובר, הקהל ונסיבות הזמן והמקום.[3] הצמצום המצוי בַּפתגם, ניסוחו המוקפד ויכולתו ליצר גרסאות חדשות כמו גם תִפקודו בהקשרים משתנים מסייעים לו להיות גורם משמעותי ובעל השפעה בהעברת מסרים. תפקודם של פתגמים מורכב: מצד אחד, זוהי סוגה שמרנית המשמשת אמצעי דידקטי לחיזוק דפוסי החיים המסורתיים הפנים קבוצתיים ומצד שני, היא גשר לתקשורת רב-תרבותית ומשמשת כלי להפצת רעיונות ומסרים אוניברסליים. הגמישות המצויה בפתגמים והעברתם בעל-פה מאפשרת להם לשרוד שינויים סביבתיים רבים ולעבור מדור לדור.[4]
היסטוריון התרבות יוהאן הויזינחה מציין:
החכמה האצורה בפתגם היא לפעמים נדושה, לעתים מעמיקה; נימת הפתגם היא לפרקים אירונית, אך תמיד יש בו יסוד של קבלת הדין. הפתגם לעולם אינו ממריד, אלא ממריץ להשלים עם הגורל. בחיוך או באנחה... בפתגם מקובעים בדימוי אחד החכמה והמוסר של כל הזמנים... ביכולתו זו לזקק את המחשבה ולצקת אותה לתוך תבנית מסוימת בה אצורים יתרונות מהותיים לתרבות האנושית.
— סתיו ימי הביניים, עמוד 312