תסמונת הסינוס החולה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת הסינוס החולה (באנגלית: "Sick sinus syndrome", או "SSS") היא שם שניתן לקבוצה של הפרעות קצב לב הנגרמות כתוצאה מתפקוד לא תקין של קשר הגת והפרוזדור, שהוא הקוצב הראשי בלב האדם[1]. התסמונת מאופיינת באפיזודות חוזרות של הפסקה בפעילות הקוצב הראשי, המתבטאות בהפסקה של מספר שניות בפעילות הלב, או בהופעה של ברדיקרדיה. "תסמונת טכיקרדיה-בדיקרדיה" היא הופעה קלינית מסוימת של תסמונת הסינוס החולה, במהלכה קצב הלב משתנה בין קצב מהיר לקצב איטי לסירוגין. תסמונת זאת מקושרת במקרים רבים למחלת לב איסכמית ולבעיות במסתמי הלב.
תחום | קרדיולוגיה |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
MeSH | D012804 |
סיווגים | |
ICD-11 | BC80.20 |
הגורמים לתסמונת הסינוס החולה הם לרוב הצטלקות, התנוונות או נזק אחר לקוצב הסינוס. במקרים מסוימים עשויה התסמונת להיות תוצאה של מחלות כמו סרקואידוזיס, עמילואידוזיס, המוכרומטוזיס ומחלת צ'אגאס[2]. לעיתים נגרמת התסמונת כתוצאה מקרדיומיופתיה[3] או מניתוח לב.
תסמונת הסינוס החולה עשויה להיות גם תוצאה של השפעות חיצוניות. תרופות מסוימות כמו דיגוקסין, חוסמי בטא או חוסמי תעלות סידן עלולות לגרום להפרעה בפעילות קוצב הסינוס. כמו כן, הפרעה באיזון של מערכת העצבים האוטונומית, תת-פעילות של בלוטת התריס או הפרעות אלקטרוליטריות כגון היפרקלמיה[4].
התסמונת נפוצה יותר בקרב קשישים, שם הסיבה היא לרוב הצטלקות לא ספציפית של הקוצב. בילדים, עשויים חלק מניתוחי הלב, ובעיקר ניתוחים המבוצעים בפרוזדורי הלב, לגרום לתסמונת הסינוס החולה.