אבן מיל
אבנים לסימון מרחקים אשר הונחו במקור לאורך הדרכים של האימפריה הרומית. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אבני מיל (לטינית: Milliarium) הן אבנים לסימון מרחקים אשר הונחו לאורך הדרכים של האימפריה הרומית. שליטי האימפריה הביזנטית המשיכו בנוהל זה. עמודי הדרכים ברפובליקה ציינו את המרחק מתחילת הדרך, בדרך כלל מעיר ראשית. אבני המיל, למעשה עמודי אבן בגובה של 1.80 מטר, הנראים כגליל העשוי לרוב מאבן אחת. אבני המיל שימשו כתמרורים עליהם היו כתובות בלטינית, שציינו את המרחק מהעיר הקרובה, תאריך הצבת האבן לאורך הדרך, תיאור סלילת הדרך והקדשה לקיסר השליט באותה עת.
אבני הדרך הוצבו לאורך הדרכים כך שלאחר כל אלף צעדים כפולים נקבע מקומה של אבן[1]. כתוצאה מכך המרחקים בין אבנים לא היו אחידים. לגיון שצעד בעזוז קבע מרחק גדול מלגיון תשוש[2]. ב-29 לספירה נעשה ניסיון לסטנדרטיזציה מסוימת של מרחקים, שהוביל לכך שאורך המיל היה מוגדר באופן מדויק יותר ונע סביב 1,481 מטרים.
ההיסטוריון הרומאי פלוטרכוס מייחס את רעיון הצבת אבני המיל לגאיוס סמפרוניוס גרקכוס, פוליטיקאי נודע מהמאה ה-2 לפנה"ס.
בלשוננו משמש הביטוי העברי אבן דרך, כמו גם בשפות אחרות (למשל Milestone), בהשאלה כשם נרדף לנקודת ציון משמעותית בהתפתחות אנשים וארגונים וכן לשלב בתוכנית או בתהליך המסמן התקדמות.