אה"מ הוד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אה"מ הוּד (HMS Hood) הייתה סיירת מערכה של הצי הבריטי, האחרונה בסוג זה של ספינות מלחמה. הוד הייתה הראשונה מבין ארבעת סיירות המערכה מסדרת אדמירל שנבנו במהלך מלחמת העולם הראשונה. קרב יוטלנד התרחש באמצע 1916 וחשף פגמים חמורים בתכנון שלה בעת שהייתה כבר באמצע הבנייה, למרות תיקונים דרסטיים שבוצעו לפני שהושלמה ארבע שנים מאוחר יותר, ובמהלכם הוספו לה עוד כחמשת אלפים טון של שריון. מסיבה זו, היא הייתה האונייה היחידה בסדרה שלה שהושלמה, שכן האדמירליות החליטה שעדיף להתחיל עם תכנון נקי על סיירת מערכה מצליחה, מה שהוביל לסדרת G-3 שלא נבנתה מעולם. למרות המראה של אוניות חדשות ומודרניות יותר, הוד נותרה ספינת המלחמה הגדולה בעולם במשך 20 שנה לאחר הזמנתה, והיוקרה שלה באה לידי ביטוי בכינוי שלה, "הברדס האדיר".
אה"מ הוד בתצורה החדשה, 1932. ניתן לראות בירכתיים את המעוט ועליו מטוס | |
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | סיירת מערכה |
צי | הצי המלכותי הבריטי הצי המלכותי הבריטי |
סדרה | סיירות המערכה מסדרת אדמירל |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | ג'ון בראון ושות' |
הוזמנה | 7 באפריל 1916 |
הושקה | 22 באוגוסט 1918 |
תקופת הפעילות | 15 במאי 1920 – 24 במאי 1941 (21 שנים) |
אחריתה | טובעה על ידי אונית המערכה הגרמנית ביסמרק ב-24 במאי 1941 |
מיקום | 63°20′00″N 31°50′00″W |
מלחמות וקרבות | מלחמת העולם השנייה (השמדת השייטת הצרפתית במרס אל כביר) |
נתונים כלליים | |
הֶדְחֶק | 48,100 טון |
אורך | 262.3 מטר |
רוחב | 31.7 מטר |
שוקע | 10.1 מטר |
מהירות | 31 קשרים |
גודל הצוות | 1,200 ברגיעה, 1,400 בחירום |
הנעה | 4 טורבינות קיטור בהספק 144,000 כוחות סוס |
צורת הנעה | 4 מדחפים |
שריון |
חגורת השריון: 6-12 אינץ' (152-305 מ"מ) סיפונים: 0.75-3 אינץ' (19-76 מ"מ) ברבטות: 5-12 אינץ' (127-305 מ"מ) צריחים: 11-15 אינץ' (279-381 מ"מ) |
חימוש | 8 תותחי 381 מ"מ, 12 תותחי 140 מ"מ, 8 תותחי 102 מ"מ, 24 תותחי 2 פאונד (906 גרם), 20 מקלעי 12.7 מ"מ |
מטוסים | אחד, הופעל מ-1932 |
מוטו | "Ventis Secundis" (לטינית: "כשהרוחות לטובתנו") |
הוד הייתה מעורבת בתרגילי הצגת הדגל רבים בין כניסתה לשירות ב-1920 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, כולל אימונים בים התיכון והקפת כדור הארץ עם שייטת השירות המיוחד בשנים 1923 ו-1924. היא צורפה לצי הים התיכון בעקבות פרוץ המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנת 1935. כאשר פרצה מלחמת האזרחים בספרד בשנה שלאחר מכן, הוד שובצה רשמית לצי הים התיכון עד שנאלצה לחזור לבריטניה ב-1939 לצורך שיפוץ. בשלב זה, ההתקדמות בתותחנות הימית הפחיתה את התועלת של הוד. בשנת 1941 היא הייתה אמורה לעבור שיפוץ מסיבי אשר אמור היה לכלול הכנסת מנועים חדשים והוספת שריון, אך פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 החזיק את האונייה בשירות ללא השדרוגים.
כשהוכרזה מלחמה עם גרמניה הנאצית, הוד פעלה באזור שמסביב לאיסלנד, והיא בילתה את החודשים הבאים בציד אחר פושטות סחר גרמניות ורצי מצור בין איסלנד לים הנורווגי. לאחר שיפוץ קצר של מערכת ההנעה שלה, היא הפליגה כאוניית הדגל של כוח H, והשתתפה בהשמדת הצי הצרפתי במרס אל כביר. הוד הועברה לצי הבית זמן קצר לאחר מכן, נשלחה לסקפה פלו, ופעלה באזור בליווי שיירות ומאוחר יותר כהגנה מפני צי פלישה גרמני פוטנציאלי.
במהלך אחת ממשימות הליווי, ב-4 במאי 1941, קיבלה הוד קריאה דחופה לשוט אל עבר צפון האוקיינוס האטלנטי יחד עם אוניית המערכה פרינס אוף ויילס על מנת לחסום את דרכה של ביסמרק, אוניית המערכה הגרמנית.
המפקדה הבריטית עשתה טעות בשלחה אונייה מדרג נמוך יותר להילחם באוניית המערכה החזקה ממנה מגרמניה. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה הפסדה של הוד לביסמרק בקרב שהתפתח ביניהן.
בעת הקרב, ביקש מפקדה של הוד להגיע למצב שבו הדופן של סיירת המערכה תהיה מקבילה לדופן של ביסמרק, מצב שבו יוכל לנצל את תותחיה הגדולים שהוצבו בארבעה צריחים עם שני תותחי 15 אינץ' בכל אחד, אשר לא נפלו מאלה של ביסמרק. אולם גודלה של ביסמרק הכריע את הכף, וכבר במטח השלישי נפגעה הוד במחסן התחמושת שלה, אשר לא היה מוגן היטב מפני פגזים בקליבר כזה. סיירת המערכה התרוממה באוויר והתרסקה בקול פיצוץ עז, ומכל אנשי צוותה נשארו רק שלושה בחיים.
טביעתה של הוד, שהייתה אונייה אהובה ומוערכת ביותר, גרמה זעזוע בצי הבריטי והעצים את הפחד מפני ביסמרק ואחותה הזהה לה, הטירפיץ. חשש זה עומעם במקצת שלושה ימים מאוחר יותר כאשר הוטבעה ביסמרק עצמה באוקיינוס האטלנטי.