אוטופגיה
המנגנון הטבעי שגורם להרס ופירוק של מרכיבים תאיים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוטופגיה (או אוטופאגוציטוזיס) היא המנגנון הטבעי שגורם להרס ופירוק של מרכיבים תאיים לא מתפקדים או לא נחוצים, בתהליך מבוקר[1].
אוטופגיה מאפשרת דגרדציה (הפחתה) מסודרת ומִחזור של מרכיבים תאיים. במהלך תהליך זה, מרכיבים ציטופלזמטיים מבודדים משאר התא בתוך וזיקולה שעשויה מממברנה דו-שכבתית שנקראת אוטופאגוזום. לאחר מכן, האוטופאגוזום עובר איחוי עם ליזוזום ותוכנו עובר פירוק ומחזור[2]. ישנן שלוש צורות שונות של אוטופגיה – מקרואוטופגיה, מיקרואוטופגיה ואוטופגיה מתווכת חלבון סוכך. בהקשר של מחלות, אוטופגיה נראית כתגובה נרכשת ללחץ שמעודדת שרידות, בעוד במקרים אחרים התהליך מעודד מוות תאי. במקרה הקיצוני של רעב, פירוק מרכיבים תאיים מעודד הישרדות של התאים על ידי שמירה על רמות אנרגיית התא.
השם "אוטופגיה" נטבע על ידי הביוכימאי הבלגי, כריסטיאן דה דוב בשנת 1963[3]. אחת מפריצות הדרך הגדולות בתחום זה נעשתה על ידי יושינורי אושומי. הוא גילה את המנגנון שעומד מאחורי התהליך באמצעות שימוש בשמרים.