אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך היו חמש אוניות מערכה פרה-דרדנוט שנבנו עבור הצי הקיסרי הגרמני בתחילת שנות ה-1900. הן היו אוניות המערכה הראשונות שהוזמנו במסגרת חוק הצי השני משנת 1898, חלק מתוכנית הרחבת הצי של אדמירל אלפרד פון טירפיץ. האונייה הראשונה בסדרה הייתה "ויטלסבאך", ואחריה נבנו "וטין", "צרינגר", "שוואבן" ו"מקלנבורג". כל חמש האוניות החלו להיבנות בין 1899 ל-1900 ובנייתן הושלמה ב-1904. האוניות מסדרת ויטלסבאך היו דומות במראה לקודמותיהם מסדרת קייזר פרידריך השלישי, אך היו בעלות חגורת שריון נרחבת יותר וסיפון ראשי מְשׁוּוֶה, בניגוד לסיפון הַאחרה הנמוך של הדגם הקודם. שתי הסדרות חומשו בסוללה של ארבעה תותחי 24 סנטימטרים (9.4 אינץ') בשני צריחי תותחים.
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | אוניית מערכה פרה-דרדנוט |
צי |
הצי הקיסרי הגרמני הצי הקיסרי הגרמני רייכסמרינה רייכסמרינה |
סדרה קודמת | אוניות המערכה מסדרת קייזר פרידריך השלישי |
סדרה עוקבת | אוניות המערכה מסדרת בראונשווייג |
אוניות בסדרה | ויטלסבאך (אוניית מערכה, 1900), SMS Schwaben, SMS Zähringen, וטין (אוניית מערכה, 1901), SMS Mecklenburg |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | AG Vulcan Stettin |
תחילת הבנייה | 1899 |
הושקה | 1900–1901 |
תקופת הפעילות | 1902–1921 (כ־19 שנים) |
אחריתה | 4 נגרטו, 1 הוטבעה |
מידות | |
הֶדְחֶק | סטנדרטי: 11,774 טון, מקסימלי: 12,798 טון |
אורך | 126.8 מטר |
רוחב | 22.8 מטר |
שוקע | 7.95 מטר |
נתונים טכניים | |
מהירות | 18 קשרים |
גודל הצוות | 683 קצינים ומלחים |
טווח שיוט | 9,300 ק"מ במהירות 10 קשר |
הנעה | מנועי קיטור בהספק 14,000 כוחות סוס (10 מגה-וואט) |
צורת הנעה | מנועי קיטור |
נתונים צבאיים | |
שריון |
חגורת שריון 110–225 מ"מ צריחי תותחים 250 מ"מ סיפון 50 מ"מ |
חימוש |
ארבעה תותחי SK L/40 9.4 אינץ' (240 מ"מ) 18 תותחי SK L/40 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 12 תותחי SK L/30 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
ויטלסבאך, וטין, מקלנבורג וצרינגן שירתו בשייטת הראשונה במשך הקריירה שלהם בזמן שלום, שם עסקו בעיקר באימונים והפלגות לחו"ל. שוואבן שימשה כספינת אימונים של יחידת ההדרכה של הצי הגרמני. עד שנת 1910, עם הגעתן של הדרדנוטים הראשונות, הוצאו האוניות מסדרת ויטלסבאך משירות קרבי פעיל והועברו למשימות אימון או הושמו בעתודה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914 חזרו הספינות לשירות פעיל כשייטת אוניות המערכה הרביעית, ומילאו משימות סיור בים הצפוני ופעולות קרביות קטנות בים הבלטי נגד כוחות רוסים. פעולות אלו כללו סיוע להתקפה על ליבאו במאי 1915 וקרב מפרץ ריגה באוגוסט באותה שנה.
בסוף 1915 החליט הפיקוד הימי להוציא משירות את חמש האוניות בשל מחסור באנשי צוות בכלי שיט חשובים יותר ובשל סכנת הצוללות הבריטיות שפעלו בים הבלטי. האוניות שימשו לאחר מכן כאוניות אימונים או, במקרה של מקלנבורג, כאוניית כלא. אחרי המלחמה הוסבו "ויטלסבאך" ו"שוואבן" לאוניות בסיס לשולות מוקשים שפינו את שדות המוקשים בים הצפוני. "מקלנבורג" ו"וטין" הוצאו משירות פעיל בתחילת שנות ה-20 ולאחר מכן נגרטו, אך "צרינגן" הוסבה לאוניית-מטרה נשלטת-רדיו, תפקיד אותו מילאה עד שהוטבעה על ידי מפציצים בריטיים ב-1944 במהלך מלחמת העולם השנייה. שרידי האונייה נגרטו בסופו של דבר בשנים 1949–1950.