Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אות מתה (באנגלית: Dead letter) הוא כינוי לתקנה, הוראת חוק או הוראה מנהלית שהן אומנם בתוקף אך איש אינו אוכפן בשל שינויים במציאות החיים. יש שהוראה כלשהי (או חוק או סעיף שבו) לא נאכפה מעולם ואינה נאכפת, ולמעשה הייתה בגדר משאלת לב של מנסחיה ותו לא. יש שהוראה נאכפה פרק זמן מסוים, אולם יחס הציבור (או הרשויות) אליה השתנה מבלי שהספיקו לבטא את השינוי בחוק עצמו. לעיתים קרובות חוק הופך לאות מתה קודם לתיקונו (או למחיקת ההוראה ממנו). במקרים אחרים החוק הופך לאות מתה כאשר לשם יישומו דרושה גם חקיקת משנה, והשר האמון עליה אינו פועל לחקיקתה. לעיתים ימְצא בית המשפט לנכון לאכוף את החוק וּלהחיותו פן ייהפך לאות מתה. כך, לדוגמה, הדגישו בתי המשפט כי על אף נטיית השופטים להקל עם עבריינים ולפסוק לרוב עונשים שהם פחותים מן העונש המקסימלי הקבוע בחוק, הרי שהעונש המקסימלי אינו אות מתה, ויש לגזור אותו על עבריינים שנסיבות העבירה אותה ביצעו מצדיקות זאת.
הצירוף אות מתה התגלגל מהברית החדשה: "לא לפי האותיות כי אם לפי הרוח, כי האות ממית והרוח מְחַיה" (איגרת אל הקורינתיים ב ג 6)[1]. בשפה העברית משתמשים בו כדי לכנות כל דבר נטול תוקף שאבד עליו כלח והוא אינו רלוונטי עוד לחיי היומיום ("לא פעם מצאו ספרי הקודש את דרכם לספריות מעבר לים, ושם הם שוכבים כגווילים, כאות מתה הממתינה לחסדי החוקרים"). במובנו המשפטי מכונה לעיתים חוק בלי שיניים (השאלה זו קיימת גם באנגלית: toothless).
פרופ' אמנון רובינשטיין התייחס לסוגיית האות המתה:
אי הפעלת החוק (והמדובר, בדרך-כלל, בחוקים 'חיים' שיש צורך חברתי בהפעלתם - ולא בחוקים 'מתים', שרק בגלל פיגור המחוקק אינם נמחקים מספר החוקים) על ידי הרשויות המפקחות על הפעלתו גוררת שתי תוצאות שליליות:
א. דמורליזציה ציבורית, שתוצאותיה הן זלזול כללי בחוק (ובעיקר לגבי עבירות הנעברות ברשות הרבים, שבהן הזלזול מופגן ולפיכך תוצאותיו שליליות עוד יותר);
ב. אפשרות של הפעלה שרירותית של החוק כנגד אנשים מסוימים, כאשר הוא אינו מופעל בדרך-כלל, ואין הציבור נשמע לו. הטענה מפי אנשים אלה - כי 'הכל מפירים את החוק' - לא תישמע בבית המשפט, ודינם ייחרץ בהתאם לחוק. מצב זה נותן בידי הרשות נשק, הניתן להפעלה נגד אנשים בודדים; וכך, תחת מסווה של אכיפת החוק, ניתן לסטות מן הכלל שהכל שווים בפני החוק, ונפתח פתח לאכיפה סלקטיבית מטעמים פוליטיים, דבר המגביר את אי-האמון של הציבור, ויוצר זלזול נוסף בשמירת החוק.— אמנון רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, מהדורה רביעית, הוצאת שוקן, 1991, עמ' 267
לעיתים עולה בבתי המשפט טענה כי הוראה מסוימת שבחוק היא בגדר אות מתה, ולכן יש להתעלם ממנה. טענה זו מוצגת לא רק על ידי אזרחים המתגוננים בפני תביעה המוגשת נגדם, אלא גם על ידי רשויות המדינה. זאת, אף שבידן הכוח לפעול לשינויו של החוק (באמצעות הצעת חוק מטעם הממשלה) ואף להפכו באופן אקטיבי לאות מתה, באמצעות אי יישומו. כך, למשל, בערעור מס הכנסה שבו נדונה זכותו של אב המשלם מזונות לנַכּוֹת תשלומים אלו מהכנסתו החייבת במס[5] התגוננה המדינה בנימוק שיש להשקיף על סעיף 20 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, "כעל סעיף שאבד עליו הכלח ואשר הפך להיות למעשה אות מתה".
לטענה מסוג זה ענה, בעניין אחר, השופט צבי ברנזון, כי "יכול חיקוק להיות אות מתה במובן זה שאין מקפידים על ביצועו, או שאין הוא מתאים עוד לזמנים החדשים, אבל אין חיקוק עובר ובטל מעצמו. הוא ממשיך לחיות ויש לקיימו במקום ובנסיבות אליהם הוא מתייחס. לא תמיד הוא כיין המשומר ההולך ומשתפר במרוצת הזמן, אך בשל כך בלבד לא פג תוקפו."[6]
לעומת זאת, השופט יצחק עמית כתב ביקורת על עצם השימוש בידי מתדיינים על חוק שהיה לאות מתה:
מחזהו של ויליאם שייקספיר, "מידה כנגד מידה" מצביע על הבעייתיות של אות מתה. המחזה מספר על וינה שבה לא נאכפו במשך תקופה ארוכה החוקים האוסרים על פעילותם של בתי זונות ועל קיום יחסי מין מחוץ לנישואים. יום אחד השתנתה גישתו של הממשל, ועל קלאודיו, שהורשע בקיום יחסי מין עם ארוסתו, נגזר עונש מוות. אנג'לו, המושל, מסביר כי "החוק לא מת, הוא רק נמנם מעט"[8].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.