אחמד אל-בלאד'רי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אחמד אל-בלאד'רי (ערבית: أحمد بن يحيى بن جابر البلاذري; 820-892) היה היסטוריון מוסלמי ממוצא פרסי, שפעל במאה התשיעית בחצרו של הח'ליף העבאסי אל-מתוכל הראשון שבבגדאד.
לידה |
820? בגדאד, בית עבאס |
---|---|
פטירה |
892? (בגיל 72 בערך) בגדאד, בית עבאס |
מדינה | בית עבאס |
השקפה דתית | אסלאם |
עבודותיו משמשות כבסיס למחקר היסטורי בתולדות האימפריה המוסלמית.[1] נפטר בשנת 892 כתוצאה מאכילת צמח הבלדור ומכאן שמו.[2]
דבר לא ידוע על ילדותו וחייו של אל-בלאד'רי. פרסומו בא לו מספר ההיסטוריה שכתב, יצירה מונומנטלית[3] בשם ספר כיבושי הארצות (אנ') (فتوح البلدان, פתוח אלבלדאן), שבו מתוארת התפשטות האסלאם ובניית האימפריה המוסלמית. בספר מתוארים ההסכמים שנכרתו עם תושבי השטחים שנכבשו. בתקופתו השתרעה האימפריה המוסלמית ממצרים, צפון אפריקה וספרד במערב, עד לעיראק, איראן וסינד במזרח.[4]
אל-בלאד'רי כתב ספר נוסף לפני מותו, עץ היוחסין של האצולה (אנ') (أنساب الأشراف - אנסאב אל-אשראף), והוא מכיל 40 כרכים בהם מתוארות משפחותיהם של מוחמד, בית עבאס ובית אומיה. עבודות אלו שימשו בסיס לכתבים מאוחרים יותר של היסטוריונים מוסלמיים,[5] כגון אבן ח'לדון.