אידיליה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אידיליה היא סוגה ספרותית, לרוב שירית, העוסקת בתיאור חיי כפר פשוטים, שלווים והרמוניים. מקור המושג ביוונית עתיקה: אידיליון - ציור קטן, ציור של החיים הפשוטים, בדרך כלל של רועי-צאן וחקלאים, החיים באחווה ובקרבה אל חליפות הטבע ועונותיו.
האידיליה יכולה להיות פסטורלית (תיאור חיי-רועים), או אפית (תיאור "עולם קטן" של חיי-עם באופן נשגב), או לירית (השתפכות נפש), או ביקורתית (ריאליסטית ושיפוטית). מבחינה צורנית, בין אם בשירה בין אם בפרוזה, האידיליה היא התבוננות מושהית, המתעכבת על פרטי פרטים באורח החיים הכפרי ובנוף הטבעי המתוארים.
לפעמים בטעות מבלבלים בין אידילי, כלומר דבר הכתוב בסוגת האידיליה, לבין אידיאלי - הרצוי, שאינו קיים בחיים הנוכחיים. האידיליות התפתחו מאז ראשיתן בעולם הקלאסי, מיצירות ריאליסטיות מובהקות, שתיארו בעיקר את חיי הכפר, ליצירות ספרותיות יותר משוכללות. בתקופה המודרנית, עם ההתרחקות מן הטבע וחיי הכפר, הפכה האידיליה לסוגה ספרותית שעוסקת בגעגועים לעבר אידילי ואידיאלי מושלם, שלא בהכרח היה קיים במציאות.
בין האידיליות המפורסמות: האידיליות של תיאוקריטוס, "הרמן ודורותיאה" מאת גתה, "אידיליות המלך" מאת אלפרד טניסון, "תחת עץ היער" מאת תומאס הרדי.