אידי אמין
דיקטטור אוגנדי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גנרל אידי אמין דאדא אאומי (1925 לערך – 16 באוגוסט 2003) היה דיקטטור צבאי ונשיאה השלישי של אוגנדה מ-25 בינואר 1971 עד 11 באפריל 1979. הוא עלה לשלטון בהפיכה צבאית והדיח את מילטון אובוטה. שלטונו של אמין התאפיין בהפרות זכויות האדם, בדיכוי פוליטי, בשחיתות ובניהול כלכלי כושל. ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים מעריכים כי תחת שלטונו נהרגו בין 100,000 לחצי מיליון איש[1].
תמונתו של אידי אמין. ניתן לראות בבירור את כנפי הצניחה הצה"ליות שהוא נושא מעל כיס המקטורן השמאלי. | |||||
לידה |
1925 לערך קובוקו, אוגנדה הבריטית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 באוגוסט 2003 (בגיל 78 לערך) King Faisal Specialist Hospital and Research Centre, ג'דה, ערב הסעודית | ||||
מדינה | אוגנדה, ערב הסעודית, אוגנדה הבריטית, אוגנדה | ||||
מקום קבורה | ג'דה | ||||
מפלגה | פוליטיקאי עצמאי | ||||
בן או בת זוג | Sarah Kyolaba (1975–1982) | ||||
| |||||
במרוצת השנים אמין הפך משליט פרו-מערבי שנתמך על ידי ישראל לחלק מהגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות, כשהוא נתמך על ידי שליט לוב מועמר קדאפי ושליט זאיר מובוטו ססה סקו. ב-1975 הוא מונה ליו"ר הארגון למען אחדות אפריקה, ארגון פאן-אפריקני שקרא לסולידריות בקרב מדינות היבשת. ב-1977 ניתקה בריטניה את יחסיה עם אוגנדה, מושבתה לשעבר, ואמין הכריז כי הוא הביס את בריטניה והוסיף לתאריו את הכינוי "כובש האימפריה הבריטית".
התנגדות הולכת וגוברת לשלטונו בתוך אוגנדה וניסיונו לספח את מחוז קגרה מטנזניה ב-1978, הובילה למלחמת אוגנדה–טנזניה ולנפילת משטרו בן שמונה השנים. אמין יצא לגלות בלוב, ומשם עבר לערב הסעודית, שם התגורר עד למותו ב-16 באוגוסט 2003.