איוס

איוס
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים האגאי
קואורדינטות	36°43′00″N 25°19′00″E
שטח	108.713 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה	יוון
אזור זמן	UTC+2
	(למפת יוון רגילה) אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; הים האגאי הים היוני הים התיכון איוס

איוס (ביוונית: Ίος, נקרא בעגה המקומית Νιός, ניוס) הוא אי יווני בקבוצת האיים הקיקלאדיים בים האגאי. האי נמצא בחצי הדרך בין האיים נקסוס וסנטוריני. אורכו של האי 18 ק"מ ורוחבו 19 ק"מ; שטחו כ-109 ק"מ רבועים. בשנת 2006 התגוררו באי 1,820 תושבים, ירידה משמעותית לעומת 3,500 תושבים שהיו במקום במאה ה-19.

עובדות מהירות נתונים גאוגרפיים, מיקום ...

סגירה

לא ברור מה מקור שמו של האי. גרסה אחת היא שהשם נגזר משמם של האיונים, אחד מארבעת השבטים ההלנים, אך מבחינה לשונית הדבר אינו סביר שכן אז היה שם האי צריך להיות "איוניה" או "איוניס". הסבר שני גורס כי שם האי נגזר מן המילה הפיניקית "איון", שפירושו "גל אבנים". גם הסבר זה אינו מקובל, שכן הפיניקים שלטו באזורים טרשיים בהרבה מאיוס, ולא מצאו לנכון לכנותם בשם כזה. על פי הסבר שלישי נקרא האי בשמו בשל פרחי הסיגליות הנפוצות באי; שמם של פרחים אלו הוא "איון" ביוונית.

חפירות ארכאולוגיות בגבעת סקארקוס חשפו שרידי יישוב פרהיסטורי, המעיד על התיישבות אנושית באי עוד מן התקופה הקיקלאדית, 5,000 שנה לפני זמננו. המבנים שנחשפו בסקארקוס התנשאו לגובה 3 מטרים, וניכר שרוב המבנים היו בעלי שתי קומות, עם רצפות אבן ומערכת ביוב. נמצאו כלים רבים מחומרים שונים - חרס, מתכת, אבן ועצם. בשנת 2008 זכתה סקארקוס, יחד עם עוד שישה אתרים (מבין 109 אתרים שהתחרו) בפרס האיחוד האירופי למורשת תרבותית, על מאמצי השימור יוצאי הדופן באתר. ממצאים דומים נמצאו גם באתרים אחרים באי, ובהם הכפר כוֹרָה (Chora).

לפי מסורות קדומות נולדה באי אמו של הומרוס, והוא עצמו נקבר באי. מסורות וכתבים של היסטוריונים עתיקים, ובהם הרודוטוס, תומכות בגרסה זו, ותושבי האי מראים מערה הנמצאת ליד העיירה פלאקאטוס, בצפון האי, בה נמצא קברו, לטענתם.

במהלך התקופה הקלאסית (בין המאה ה-6 לפנה"ס למאה ה-4 לפנה"ס) היה האי חלק מן הברית האטית-דלית, כדי להתגונן מפני האימפריה הפרסית. ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו מעידים שתושבי האי דיברו בניב איוני, וסגדו לאפולו מדלפי ולמגינם של האיונים, פוסידון. לאחר קרב כירונאה בשנת 338 לפנה"ס, בו הביסה מוקדון את אתונה ותבאי, עברה השליטה באי לידי מוקדון. בשנת 315 לפנה"ס שב האי להיות עצמאי, והיה חלק מברית בין האיים. בשנת 280 לפנה"ס היה האי בברית עם המלך תלמי השני (פילדלפוס), מלך מצרים התלמיית, ולאחר מכן בברית עם רודוס, בשנת 220 לפנה"ס. רודוס הייתה אז כוח ימי עולה בים האגאי, והברית עמה נועדה להיות משקל נגד למוקדון.

במאה השנייה לפני הספירה כבשו הרומאים את האי. הרומאים השתמשו באי בעיקר כאתר להגלייה. במהלך התקופה הביזנטית נבנו באי כנסיות רבות, על יסודותיהם של מקדשים פגניים. בבניית הכנסיות נעשה שימוש בעמודי השיש של המקדשים ובכתובות שבמקדשים: זאת, כדי לתת לדת החדשה עיגון באמונות הישנות ולהבטיח את המשכיות הפולחן הדתי.

האי סבל רבות מפשיטות של שודדי ים, עד שנכבש בשנת 1204 בידי הצלבנים. עד שנת 1537 נשלט האי בידי משפחת האצולה כריספי, והאי היה חלק מדוכסות נאקסוס. בתקופה זו נבנה באי מחדש המבצר שהיה בו, ונועד כדי להגן מפני שודדי הים. בשנת 1537 נכבש האי בידי הטורקים. תושבי האי המשיכו לשמור על זהותם הנוצרית, והשתתפו בשנת 1820 במלחמת העצמאות היוונית, כשהם מספקים 24 אוניות. עם קבלת עצמאותה של יוון, השתלב האי במדינה היוונית החדשה.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה האי יעד לתיירות צעירה שביקשה יעד תיירותי שונה ופחות פורמלי. האי משך "ילדי פרחים", שנהגו לישון על החוף בשקי שינה. כיום קיימת באי תשתית תיירותית מפותחת, הפונה בעיקר לקהל הצעיר.