אילת

אילת
	; סמל העיר אילת
	אילת ומפרץ אילת
מדינה	ישראל
מחוז	הדרום
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	אלי לנקרי
גובה ממוצע[1]	‎164 מטר
תאריך ייסוד	1950
סוג יישוב	עיר 50,000‏–99,999 תושבים
	נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף ספטמבר 2023 (אומדן)[1]
- אוכלוסייה	53,552 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	37
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎0.9% בשנה
- צפיפות אוכלוסייה	543 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	183
תחום שיפוט[2]	98,620 דונם
- דירוג ארצי	36
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת דרום הנגב רגילה) אילת29°33′14″N 34°56′39″E מפת __ אילת; [‌למפה דינמית של דרום הנגב‌] מצפון: __ מועצה אזורית חבל אילות; ממזרח: עקבה; מדרום: מפרץ אילת; ממערב: חצי האי סיני
מדד חברתי-כלכלי - אשכול; לשנת 2019[3]	6 מתוך 10
- דירוג ארצי	107
מדד ג'יני; לשנת 2019[2]	0.3625
- דירוג ארצי	222
לאום ודת[2]
	יהודים: 79.3%; ערבים-מוסלמים: 3.6%; ערבים-נוצרים: 0.6%; דרוזים: 0.5%; אחרים: 16%;
	יהודים: 79.3%; ערבים-מוסלמים: 3.6%; ערבים-נוצרים: 0.6%; דרוזים: 0.5%; אחרים: 16%;
	לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[2]
גילאי 0 - 4	7.0%
גילאי 5 - 9	7.4%
גילאי 10 - 14	6.8%
גילאי 15 - 19	6.2%
גילאי 20 - 29	15.4%
גילאי 30 - 44	21.7%
גילאי 45 - 59	19.1%
גילאי 60 - 64	5.1%
גילאי 65 ומעלה	11.4%
	לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר	21
– יסודיים	14
– על-יסודיים	13
תלמידים	8,748
– יסודי	4,825
– על-יסודי	3,923
מספר כיתות	373
ממוצע תלמידים לכיתה	25.0
	לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
	www.eilat.muni.il

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי מפרץ אילת שבים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-53,500 תושבים.

ערך זה עוסק בעיר אילת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אילת (פירושונים).

Quick facts: לאום ודת[2], אוכלוסייה לפי גיל[2], חינוך[2]... ▼

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי".[4] בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר", ומכיוון שהשם נטמע בציבור, הוחלט לקרוא למקום אילת אף שהעדויות הארכאולוגיות אז לא הוכיחו שהזיהוי מדויק.[5][6]

בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. בתקופת המנדט הבריטי שכנו במקום כפר בדואי קטן בשם אום רשרש ונקודה של משטרת הכיבוש הבריטי. ב־1949 נכבש המקום מצבא עבר הירדן במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. בשנת 1950 הוקם במקום יישוב קטן ושדה תעופה. אילת הוכרזה כעיר בשנת 1959.

מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר החמישית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים), וממסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישור, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לעיר אילת בטיסה לנמל התעופה רמון. ממרכז הארץ, מנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה הנמשכת 35 דקות, או מצפון הארץ, מנמל התעופה חיפה, בטיסה הנמשכת פחות משעה.