איש קש (כשל לוגי)
הגחכת טענה מסוימת על ידי הצגתה באופן לא מדויק, על מנת שתיראה לאחרים כלא אמינה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איש קש או דחליל (בלשון הפועל: קישוש או דִחלול) היא שיטה רטורית הנוגעת להגחכה של טענה מסוימת, על ידי הצגתה באופן לא מדויק עד כדי שתיראה עבור אחרים כלא אמינה בעליל. מתוקף כך, טיעון איש קש מוצלח מציג את עמדת היריב כחלשה או מגוחכת ואף בכוחו להסיט דיון למחוזות לא רלוונטיים[1]. במערכות לוגיות מסוימות, ובפרט בלוגיקה פורמלית, שיטה זו אף משקפת כשל לוגי, שכן היא פוגעת ברצף הלוגי כביכול של דיון מסוים.
המונח נגזר מ"איש קש", בובה בדמות אדם, לרוב ממולאת בקש, המשמשת בדרך-כלל להפחדת ציפורים, כמטרה במטווח, מטרת הסחה, וכדומה. באופן דומה, "איש קש" הוא גם כינוי בתחומי המשפט והכלכלה למי שמשמש דמות שבחזית, בהסוואה לאדם החשוב יותר הנותר ברקע, למשל ברכישה של חברה.