אלביס פרסלי

אלביס אהרון פרסלי (באנגלית: Elvis Aaron Presley‏; 8 בינואר 1935 – 16 באוגוסט 1977), הידוע לרוב בשם אלביס, היה זמר ושחקן אמריקאי. הוא כונה "מלך הרוק אנד רול", או בכינוי המקוצר "the king" ובעברית, "המלך". נחשב לאחד מאנשי התרבות המשמעותיים והמשפיעים ביותר של המאה ה-20. הפרשנויות והביצועים לשירים וסגנון ההופעה הפרובוקטיבי והמיני שלו, בשילוב השפעות עידן טרנספורמטיבי ביחסי גזעים, הובילו אותו להצלחה גדולה, תוך גרימה למחלוקות ראשוניות ברחבי העולם.

המונח "אלביס" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אלביס (פירושונים).

Quick facts: לידה, פטירה, שם לידה, מקום קבורה, מוקד פ... ▼

אלביס פרסלי
Elvis Presley

תצלום פרסומת לסרט "Jailhouse Rock"
לידה	8 בינואר 1935 טופלו, מיסיסיפי, ארצות הברית
פטירה	16 באוגוסט 1977 (בגיל 42) ממפיס, טנסי, ארצות הברית
שם לידה	אלביס אהרון פרסלי
מקום קבורה	גרייסלנד
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1953–1977 (כ־24 שנים)
מקום לימודים	Humes Preparatory Academy Middle School
עיסוק	זמר, שחקן
סוגה	רוקבילי • רוק'נ'רול • רוק • קאנטרי גוספל • בלוז • פופ
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	זמרה, קלידים, גיטרה, גיטרה בס
חברת תקליטים	סאן רקורדס, תקליטי RCA
בן או בת זוג	פריסילה פרסלי (1 במאי 1967–9 באוקטובר 1973) Ginger Alden (1976–1977) Anita Wood (1957–1962)
צאצאים	ליסה מארי פרסלי
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (1971) היכל התהילה של המוזיקה של גוספל היכל התהילה של הרוק אנד רול (1986) אזרחות כבוד של בודפשט (2011) מדליית החירות הנשיאותית (2018)
Elvis.com
חתימה

פרסלי נולד בטופלו, מיסיסיפי, ועבר לממפיס, טנסי, עם משפחתו כשהיה בן 13. הקריירה המוזיקלית שלו החלה שם ב-1954, כשהקליט בסאן רקורדס עם המפיק סם פיליפס, שרצה להביא את הצליל של המוזיקה האפרו-אמריקאית לקהל רחב יותר. פרסלי, על גיטרה אקוסטית קצבית, ובליווי הגיטריסט הראשי סקוטי מור (אנ') והבסיסט ביל בלאק (אנ'). היה חלוץ הרוקבילי, אפ-טמפו, פיוז'ן בקצבים של מוזיקת קאנטרי ורית'ם אנד בלוז. בשנת 1955, המתופף די ג'יי פונטנה (אנ') הצטרף כדי להשלים את הרכב הרביעייה הקלאסית של פרסלי ו-RCA ויקטור רכשה את חוזהו בעסקה שארגן קולונל טום פארקר (אנ'), שניהל אותו במשך יותר משני עשורים. הסינגל הראשון של פרסלי, "Heartbreak Hotel", הופץ בינואר 1956 והגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד בארצות הברית. בתוך שנה, נמכרו למעלה מעשרה מיליון תקליטים של פרסלי. עם סדרה של הופעות מצליחות בטלוויזיה ואלבומים מצליחים, פרסלי הפך לדמות המובילה של הצליל הפופולרי החדש של הרוק אנד רול, אם כי הסגנון הפרפורמטיבי שלו וקידום הסאונד השולי של המוזיקה השחורה,[1] נחשבו לאיום על הרווחה המוסרית של הצעירים האמריקאים הלבנים.[2]

בנובמבר 1956, פרסלי ערך את הופעת הבכורה שלו בסרט ב"אהבי אותי ברכות". הוא גויס לשירות צבאי ב-1958, והשיק מחדש את הקריירה שלו שנתיים לאחר מכן עם כמה מההקלטות המצליחות ביותר שלו מבחינה מסחרית. עם זאת, הוא קיים מעט הופעות, ובהדרכתו של פארקר, המשיך להקדיש חלק ניכר משנות ה-60 ליצירת סרטים הוליוודיים ופסקולים. כמה מסרטיו המפורסמים ביותר הם: "רוק בבית הסוהר" (1957), "הוואי הכחולה" (1961) ו"ויוה לאס וגאס" (1964). ב-1968, לאחר הפסקה של שבע שנים מהופעות, הוא חזר לבמה בספיישל הקאמבק הטלוויזיוני עטור השבחים "אלביס" (אנ'), שהוביל להארכת ההופעות שקיים בלאס וגאס ולשורת סיבובי הופעות רווחיים ביותר. ב-1973 קיים פרסלי את ההופעה הראשונה של אמן סולו ששודרה ברחבי העולם, Aloha from Hawaii (אנ'). שנים של שימוש בסמים במרשם והרגלי אכילה לא בריאים פגעו קשות בבריאותו, והוא נפטר בפתאומיות ב-1977 באחוזתו בגרייסלנד בגיל 42.

לאחר שנמכרו למעלה מ-500 מיליון מתקליטיו ברחבי העולם, פרסלי נחשב לאמן הסולו הנמכר ביותר בכל הזמנים; שיא שמוכר בגינס שיאי עולם. הוא זכה להצלחה מסחרית בסוגות מוזיקליות רבות, כולל פופ, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז, מוזיקה עכשווית למבוגרים וגוספל. פרסלי זכה בשלושה פרסי גראמי (ביניהם פרס גראמי למפעל חיים בגיל 36), ונכנס למספר היכלי תהילה. הוא מחזיק במספר שיאים עולמיים, ביניהם מספר האלבומים הרב ביותר שקיבלו תוארי זהב ופלטינה מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA), מרבית האלבומים שדורגו במצעד הבילבורד 200, אמן הסולו עם מרבית האלבומים שדורגו במקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי ואמן הסולו עם מרבית השירים שדורגו במקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. בשנת 2018 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית בידי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ.[3] בנוסף לכך, דורג במקום השלישי ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" של רולינג סטון.