אלדריג' קליבר
סופר, פעיל פוליטי אמריקאי (1935–1998) שהפך לאחד המנהיגים הראשונים של תנועת הפנתרים השחורים. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אֶלְדְרִיג' (לֶרוֹי) קְלִיבֶר (באנגלית: Leroy Eldridge Cleaver; 31 באוגוסט 1935 – 1 במאי 1998) היה סופר, פעיל פוליטי ואנס מורשע אמריקאי שהפך לאחד המנהיגים הראשונים של תנועת הפנתרים השחורים.[1]
לידה |
31 באוגוסט 1935 ואבסקה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
1 במאי 1998 (בגיל 62) פומונה, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
מקום קבורה | בית הקברות מאונטיין ויו |
מקום מגורים | ארצות הברית, צרפת |
השכלה | בית הספר התיכון אברהם לינקולן |
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית |
השקפה דתית | אתאיזם |
בן או בת זוג | קתלין קליבר (27 בדצמבר 1967–1987) |
מספר צאצאים | 2 |
ב-1968 קליבר כתב את "נשמה על הקרח (אנ')", אוסף של מאמרים שבזמן פרסומו זכה לשבחים על ידי ה-The New York Times Book Review כ"מבריק וחושפני". קליבר הצהיר ב"נשמה על הקרח": "אם אדם כמו מלקולם אקס יכול להשתנות ולהתכחש לגזענות, אם אני עצמי ומוסלמים לשעבר אחרים יכולים להשתנות, אם לבנים צעירים יכולים להשתנות, אז יש תקווה לאמריקה".[2]
קליבר המשיך להיות חבר בולט בפנתרים השחורים, בעל תואר שר המידע וראש המדור הבינלאומי של הפנתרים, בעודו נמלט ממערכת המשפט הפלילי של ארצות הברית לקובה ולאלג'יריה. קליבר הורשע בשורה של פשעים הכוללים פריצה, תקיפה, אונס וניסיון רצח ובסופו של דבר ישב בבתי הכלא פולסום (אנ') וסן קוונטין עד ששוחרר על תנאי ב-1968.[1] ב-1968 הוא הפך לאסיר נמלט לאחר שהנהיג מארב לשוטרים של אוקלנד, במהלכו נפצעו שני שוטרים. קליבר נפצע במהלך ההתנגשות ואיש הפנתרים השחורים בובי האטון (אנ') נהרג. כעורך העיתון הרשמי של הפנתרים, "הפנתר השחור (אנ')", השפעתו של קליבר על כיוון המפלגה הייתה שקולה רק לזו של המייסדים יואי פ. ניוטון ובובי סיל. קליבר וניוטון בסופו של דבר הסתכסכו, וכתוצאה מכך היה פילוג שהחליש את התנועה.[3]
לאחר שבילה שבע שנים בגלות בקובה, באלג'יריה ובצרפת, קליבר חזר לארצות הברית ב-1975, שם השתלב בקבוצות דתיות שונות (כנסיית האיחוד של סאן מיאנג מון (אנ')) לפני שהצטרף לכנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים, ואף הפך לרפובליקני שמרן (אנ'), והופיע באירועים רפובליקנים.[4]