אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אל-מלכ אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי (בערבית: الأشرف سيف الدين قايت باي) (נודע גם בשם קאיתבֵּאי) היה הסולטאן הממלוכי ה-17 בשושלת הבורג'ית, מושבו היה בקהיר, מצרים, משם שלט גם על ארץ ישראל בשנים 1468–1496. הוא נחשב לגדול הסולטאנים הממלוכים. הוא שם קץ לנסיכות הטורקמנית התקיפה של שושלת ד'ו-אל-קדר בדרומה של אסיה, ולחם בהצלחה בעות'מאנים. אולם מלחמותיו דילדלו את אוצר הממלכה[1]. קאיתביי היה שליט חזק שגילה עניין רב בנושאי דת ומדע וחי בהתנזרות מהבלי העולם. במוצאו היה צ'רקסי והובא למצרים כעבד. הסולטאן אל-אשרף סיף אל-דין ברסבאי (אנ') רכש אותו בגלל מיומנותו בירי חץ וקשת, והוא הפך לאחד מחברי משמר ארמון המלוכה. הסולטאן אל-ט'אהר סיף אל-דין ג'קמק שהכיר ביכולותיו הוציא אותו לחופשי והוא קיבל תפקיד בכיר בארמון. תחת שלטונם של הסולטאנים הבאים אל-אשרף סיף אל-דין אינאל אל-עילאא'י, אל-ט'אהר סיף אל-דין ח'שקדם ואל-ט'אהר סיף אל-דין בלבאי אל-מאיّדי התקדם קאיתבאי בסולם הדרגות, והפך עד מהרה להיות מפקד הצבא הממלוכי. קאיתבאי זכור בעיקר בשל מיזמי הבניה המרהיבים שמימן, וחותמו האדריכלי שהשאיר על מכה, אל-מדינה, ירושלים, דמשק, חלב, אלכסנדריה, וכל רובעיה של קהיר.