אל תעש עמנו כלה
פיוט סליחות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפיוט אל תעש עמנו כלה הוא תחינה שהתחברה ככל הנראה מאות שנים אחדות לאחר חורבן בית שני, ותוכנו הוא בקשת ישועה לאומית ורוחנית לעם ישראל: בקשה על שיבת ציון, על חידוש הסנהדרין, ועל כך שעם ישראל ינצח את אויביו.
אל תעש עמנו כלה |
---|
אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. |
בכתב יד מלפני המאה ה-8, ובו קטעים מתפילת יום הכיפורים, נמצא פיוט זה. כתב יד זה הוא מכתבי היד העבריים הבודדים ששרדו מתקופת הדממה.[7]
לפי נוסח הספרדים ויהודי תימן פיוט זה נאמר בסליחות הנאמרות בכל השנה בימים שני וחמישי, כחלק מאמירת התחנון (שבימי ב' וה' כולל אמירת סליחות)[8], וכן כחלק מהסליחות הנאמרות בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה. גם ביום הכיפורים נאמר פיוט זה בסליחות אצל יהודי ספרד ותימן.
גם לפי מנהג יהודי אשכנז הפיוט נאמר ביום הכיפורים כחלק מהתחינות לאחר סדר העבודה במוסף של יום הכיפורים.[9] בנוסף, הוא נאמר כחלק מסדר יום כיפור קטן.
ייתכן שהפיוט נכתב במקורו בארץ ישראל כדי שיאמר כתחינה ביום הכיפורים, ורק במנהגי ספרד (או בבל) הוא הועבר לשמש כסליחה[10].
הפיוט בנוי באקרוסטיכון לפי סדר אתב"ש, ויש בו הרמזים רבים.
לפיוט לחנים עתיקים רבים לפי מנהגי עדות שונות.