אמנציפציה ליהודים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האמנציפציה ליהודים (בקיצור: אמנציפציה או אמנסיפציה) היא תהליך, אשר כדברי כריסטיאן וילהלם פון דוהם נועד 'לשפר את מצבם של היהודים', בתמורה להפקת תועלת מכישוריהם. במהלכו הושוו זכויותיהם של היהודים לאלו של בני החברה הסובבת. תהליך זה החל עם הוצאת כתב הסובלנות בידי קיסר אוסטריה בשנת 1782;[1] ועם העובדה שכבר ב-1787 קיבלו יהודי ארצות הברית זכויות אזרחיות מלאות. אבל המושג 'אמנסיפציה' קיבל את מלוא משמעותו, וכן תאוצה רצינית, עם המהפכה הצרפתית (1789); והתהליכים שהתרחשו אחריה באירופה עד למהפכה הבולשביקית (1917). האמנציפציה של היהודים הייתה קשורה לרעיונות הליברליים, מדיניים וחברתיים, שנפוצו באירופה בעקבות ההשכלה. הלך רוח זה השפיע על העידן המודרני, ברוח רעיונות הנאורות והשוויון בין כל בני האדם.
האמנציפציה הייתה כרוכה בגילוי נכונות של חברה מסוימת ושל היהודים שבתוכה, לאמץ את רעיונותיה; והייתה מלווה בפולמוס ולעיתים גם במאבק – ובאנגליה לדוגמה, היהודים נלחמו למען שויון זכויות. לתהליך זה, אשר כדוגמתו עבר גם על מיעוטים נוספים, נודעו השפעות מרחיקות לכת על חברת היהודים – והתפשט במושבותיהם אף מעבר לים.[2]