אמנת ז'נבה הרביעית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמנת ז'נבה הרביעית דנה בהגנה על אוכלוסייה אזרחית במלחמה בין מדינות או תחת כיבוש. עם האוכלוסייה האזרחית שחובה להגן עליה נמנים כל מי שאינם משתתפים בלחימה (כולל אזרחים, חיילים משני הצדדים שהניחו את נשקם, פצועים, חולים וכיוצא בזה). האמנה אומצה באוגוסט 1949 ונכנסה לתוקף באוקטובר 1950. האמנה היא הרביעית מתוך ארבע אמנות המהוות יחד את אמנות ז'נבה שעוסקות בהתנהגות הראויה של אומות בזמן מלחמה. כיום יש 196 מדינות שחתומות על אמנת ז'נבה.
השאלה האם אמנות ז'נבה הן חלק מהמשפט המנהגי או שמא ההסכמי, נתונה במחלוקת. הטוענים כי אמנת ז'נבה היא חלק מהמשפט המנהגי טוענים שאמנת ז'נבה הרביעית, יחד עם שלוש אמנות ז'נבה הנוספות (הראשונה, השנייה והשלישית), אשר נוסחו מחדש בשנת 1949 ואמנת האג משנת 1907, מחייבת את כל המדינות שהן צד לסכסוך מזוין, לרבות מדינות שלא חתמו על כל האמנות או לא אשררו את כולן.
עקרון ההגנה על אוכלוסייה אזרחית מבוסס על העובדה שאף כי במהלך מאה השנים האחרונות אוכלוסייה אזרחית איננה משתתפת בלחימה, בכל זאת אזרחים הם הנפגעים (הרוגים ופצועים) העיקריים במאבקים מזוינים. לפיכך, האמנה קובעת כלל מרכזי, ולפיו אין לפגוע באוכלוסייה האזרחית וברכושה בעת מלחמה. חובה זו מוטלת על כל הכוחות הצבאיים והאזרחיים. סעיף 32 באמנת ז'נבה הרביעית קובע:
"בעלי האמנה מסכימים במפורש שלכל אחד ואחד מהם אסור לנקוט שום אמצעי שיש בו כדי לגרום לסבלם הגופני או להשמדתם של המוגנים אשר בידם. איסור זה חל לא רק על רצח, עינויים, עונשי גוף, השחתת גוף וניסיונות רפואיים או מדעיים שאין הטיפול הרפואי במוגן מצריך, אלא גם על שאר מעשי אכזריות, אם בידי גורמים אזרחיים ואם בידי גורמים צבאיים."
המקור באנגליתThe High Contracting Parties specifically agree that each of them is prohibited from taking any measure of such a character as to cause the physical suffering or extermination of protected persons in their hands. This prohibition applies not only to murder, torture, corporal punishment, mutilation and medical or scientific experiments not necessitated by the medical treatment of a protected person, but also to any other measures of brutality whether applied by civilian or military agents.— אמנת ז'נבה הרביעית, סעיף 32