אנדרגוגיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אנדרגוגיה היא שם כולל לשיטות ועקרונות המשמשים בחינוך מבוגרים.[1] המילה נטבעה כהלחם של המלים היווניות ἀνδρ- (andr-), שפירושה "גבר", ו־ἀγωγία (agogia), שפירושה "הובלה", ובהשאלה, "חינוך", כך שהמלה אנדרגוגיה פירושה "חינוך גברים", להבדיל מ"פדגוגיה" שפירושה "חינוך ילדים".
אנדרגוגיה מוגדרת, בדרך כלל, כאמנות ומדע של למידת מבוגרים או תמיכה בלמידת מבוגרים. אנדרגוגיה מבוססת על תפיסה הומניסטית של לומדים בעלי הכוונה עצמית ואוטונומית שבה מורים מוגדרים כמנחי למידה. באנדרגוגיה הלמידה היא עצמאית, מתפתחת ממשימות ובעיות של החיים[2][3].
המונח אנדרגוגיה הוטבע לראשונה בשנת 1833 על ידי אלכסנדר קאפ (אנ') ואילו מלקולם נואלס, הנחיל את השימוש במושג במחקריו האקדמיים. התיאוריה האנדרגוגית של נואלס הפכה לתפיסה המובילה באקדמיה והשפיעה על מדיניות מספר מדינות באירופה על תיאוריות בניהול, רפואה וחינוך.[4]