אנטארקטיקה במלחמת העולם השנייה
פעילויות שנערכו באנטארקטיקה במלחמת העולם השנייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התחרות הבינלאומית הגיעה גם לאנטארקטיקה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, אם כי לא נערך ביבשת קרב. ב-1938 הגיעה ליבשת משלחת מגרמניה הנאצית כדי להקדים את נורווגיה בדרישתה לקבל את ארץ המלכה מוד[1], ובין 19 בינואר 1939 ל-8 במאי 1945, הגרמנים טענו לבעלות על חבל שוואביה החדשה. שנה אחר כך, הקימה משלחת אמריקאית שני בסיסים שפעלו במשך שנתיים לפני שננטשו.
בתגובה למשלחות האירופאיות והאמריקאיות ליבשת, הכריזו צ'ילה וארגנטינה על דרישות משלהן ביבשת. ב-1940 הכריזה צ'ילה על הטריטוריה הצ'יליאנית האנטארקטית בשטחים שבריטניה טענה לבעלות עליהם עוד קודם לכן. ארגנטינה מצידה הכריזה ב-1943 על אנטארקטיקה הארגנטינאית באותו שטח, כשהיא היחידה שהחזיקה בסיס קבוע במקום.
בתגובה לפעולות של צ'ילה, ארגנטינה, גרמניה וארצות הברית, פתחה בריטניה ב-1943 במבצע טאבארין. מטרת המבצע הייתה לבסס נוכחות קבועה ביבשת ולחזק את הטענה שלה על איי פוקלנד[2]. בנוסף, הבריטים ביקשו למנוע מהקריגסמרינה להשתמש באיים הנידחים כנקודות מפגש, וכן לסכל איום יפני לכבוש את האיים. המשלחת הבריטית עזבה את איי פוקלנד ב-29 בינואר 1944[3], והמחקר שהחלה הפך בסופו של דבר לסקר האנטארקטי הבריטי[4].
בשנים שאחרי המלחמה התחרות בין המדינות על אנטארקטיקה גברה. בסוף שנות ה-50 הפכה התחרות לשיתוף פעולה בינלאומי עם השנה הגאופיזית הבין-לאומית והחתימה על אמנת אנטארקטיקה.