אנטיוכוס השביעי
מלך הממלכה הסלאוקית בשנים 138–129 לפנה"ס / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אנטיוכוס השביעי אאורגטס (ביוונית: Ἀντίοχος Ευεργέτης; ? – 129 לפנה"ס), שכונה אנטיוכוס סידטס (Σιδήτης, כלומר "אנטיוכוס מסידה", על שם העיר בחוף אנטליה), היה מלך הממלכה הסלאוקית בשנים 138–129 לפנה"ס.
לידה |
159 לפנה״ס Side, טורקיה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
129 לפנה״ס (בגיל 30 בערך) אחמתא, איראן | ||||||
מדינה | הממלכה הסלאוקית | ||||||
בן או בת זוג | קלאופטרה תאה | ||||||
שושלת סלאוקוס | |||||||
| |||||||
אנטיוכוס השביעי היה המלך הסלאוקי האחרון בעל חשיבות היסטורית כלשהי. הוא היה אחיו של דמטריוס השני, ועלה למלוכה לאחר שדמטריוס נפל בשבי הפרתים. הוא גם נשא לאשה את אשתו של דמטריוס, קלאופטרה תאה, ולפיכך בנם, אנטיוכוס התשיעי, היה גם אח-למחצה וגם בן-דוד של סלאוקוס החמישי ושל אנטיוכוס השמיני.
אנטיוכוס השביעי הביס את המורד דיודוטוס טריפון, ובשנת 131 לפנה"ס[1][2] הטיל מצור על ירושלים.[3] על-פי יוסף בן מתתיהו, במהלך המצור קנה המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון הסכם-שלום עם אנטיוכוס בעזרת אוצרות שחפר מקברו של דוד המלך.[4] המצור על ירושלים תואר לראשונה ככל הנראה על ידי טימוכארס,[5] היסטוריון חצר של אנטיוכוס השביעי.[6][7]
בהמשך תקף אנטיוכוס את הפרתים, וכבש מחדש את מסופוטמיה לזמן קצר לפני שנהרג במארב. בשלב זה כבר שוחרר אחיו דמטריוס השני, אולם מהממלכה הסלאוקית נותרה כעת סוריה בלבד.
ידועה תשובתו של שמעון החשמונאי (שכבש את יפו ואת גזר) לשליח אנטיוכוס השביעי שבא אליו בדרישות טריטוריאליות: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו".[8]