אסטרטגיה של גישה עקיפה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אסטרטגיה של גישה עקיפה הוא מונח בתחום האסטרטגיה הצבאית שהגה באזיל לידל הארט בעקבות קרבות מלחמת העולם הראשונה. מונח זה משמעו להעדיף תמרון או לוחמה פסיכולוגית על פני התנגשות חזיתית. התאוריה פותחה כריאקציה לתפיסות האסטרטגיות שרווחו במלחמת העולם הראשונה, תפיסות שנעוצות בתורתו של קרל פון קלאוזביץ, ושמו את הדגש באסטרטגיה על הקרב החזיתי וראו בתמרון רק אמצעי ליצירת תנאים טובים יותר בהתנגשות החזיתית.
עטיפת הספר "אסטרטגיה של גישה עקיפה" במהדורה העברית | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | באזיל לידל הארט |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה | אסטרטגיה צבאית |
הוצאה | |
הוצאה | מערכות |
תאריך הוצאה | תשט"ז 1956 |
מספר עמודים | 470 |
הוצאה בעברית | |
תרגום | סא"ל אלחנן אורן |
מהדורות נוספות | |
תאריך מהדורות נוספות | תשל"ט 1978 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 001844882 |
האסטרטגיה של גישה עקיפה הוצגה לראשונה בספר שנשא את השם: "אסטרטגיה של גישה עקיפה - מאה דורות של מלחמה" שיצא לראשונה בבריטניה בשנת 1929. הספר זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות רבות, ביניהן עברית (בשנת 1956).
תורה אסטרטגית זו השפיעה רבות על האסטרטגיה הצבאית, אסטרטגיות כמו בליצקריג, הלם ומורא, אסטרטגיות של לוחמה זעירה ואסטרטגיות של שימוש בטילים הבליסטיים ובטילי שיוט שואבות את עקרונותיהן מהאסטרטגיה של הגישה העקיפה.