אסימפטומטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ברפואה, מחלה נחשבת לאסימפטומטית (באנגלית: Asymptomatic) או אִי־תַּסְמִינִית[1] אם המטופל נושא מחלה או זיהום, אך אינו סובל מתסמינים. אפשר שמצב רפואי כלשהו יחווה אצל המטופל כאסימפטומטי במידה והוא אינו מציג את התסמינים הבולטים שבדרך כלל מופיעים.
זיהומים אסימפטומטיים נקראים גם זיהומים "תת-קליניים". מחלות אחרות (כמו הפרעות נפש) עשויות להיחשב תת-קליניות, אם הן מציגות חלק מהתסמינים הנדרשים לצורך אבחון קליני. גם במונח "שקט קליני" נמצא בשימוש.
אבחון מצב אסימפטומטי חשוב ממספר סיבות:
- תסמינים עלולים להתפתח בהמשך, כך שבמקרים מסוימים יש צורך בטיפול.
- במקרים אחרים המצב עשוי להיפתר מעצמו או להיות שפיר.
- טיפול יעיל במצב אסימפטומטי עשוי לדרוש תשומת לב ותקשורת שונה בין מטופל למטפל; זאת ביחס לטיפול במצב סימפטומטי, שבו החולה מעוניין בפתרון לתסמינים.[2]
- יש להיות ערני לבעיות אפשריות. לדוגמה, מצב אסימפטומטי של תת-פעילות של בלוטת התריס עלול לגרום לחולה להיות פגיע לתסמונת ורניקה-קורסאקוף או בריברי בעקבות עירוי של גלוקוז.[3]
- במחלות שונות, אדם נגוע שאינו סימפטומטי או פרה-סימפטומטי (לפני הופעת התסמינים) עשוי להיות מדבק. לדוגמה, מחקרים מצאו שאדם שנגוע בנגיף שגורם למחלת נגיף קורונה 2019 ואינו סימפטומטי, עשוי להיות מדבק, אם כי בהסתברות נמוכה יותר מאדם סימפטומטי.[4] במקרה של נגיפי שפעת יש מעט עדויות להידבקות מאנשים שאינם סימפטומטיים. מידע על היקף ההדבקה מבני אדם שאינם סימפטומטיים הוא חשוב לבחירת האסטרטגיה להתמודדות עם המחלה.[5]
דוגמה למחלה אסימפטומטית היא ציטומגלוירוס (CMV) שהוא חבר במשפחת נגיפי ההרפס. ההערכה היא כי 1% מכלל הילודים באוכלוסייה נגועים ב-CMV, אך מרבית הזיהומים אינם סימפטומטיים.[6] בחלק מהמחלות, המרכיב היחסי של המקרים האסימפטומטיים עשוי להיות חשוב. לדוגמה, בטרשת נפוצה מעריכים כי כ-25% מהמקרים הם אסימפטומטיים, כאשר עצם המחלה מתגלה לאחר לידה או במקריות תוך טיפול במחלות אחרות.[7]