אפקט ליידנפרוסט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אפקט ליידנפרוסט (באנגלית: Leidenfrost Effect) הוא תופעה פיזיקלית, אשר מתרחשת כאשר נוזל בא במגע עם משטח (לרוב מוצק, אך יכול להיות גם נוזלי) חם מאוד ביחס לטמפרטורת הרתיחה שלו. כאשר התופעה מתרחשת, מתחת לטיפת הנוזל נוצרת שכבת אד מבודדת אשר מגנה עליה מפני חום המשטח ומאריכה בעשרות שניות את זמן החיים של הטיפה עד לרתיחה.[1] הטיפה מרחפת על פני שכבת האד, מה שמאפשר לה לנוע על פני המשטח כמעט ללא חיכוך.[2] קיים גם אפקט ליידנפרוסט הפוך, כאשר חפץ חלק חם מונח בתוך נוזל קר.
ניתן לראות את האפקט בקלות במטבח, כאשר טיפות מים המותזות על מחבת בטמפרטורה גבוהה מספיק (בין 200 ל-300 מעלות צלזיוס, תלוי בחומר ממנו עשויה המחבת) ירקדו על פני המחבת למשך זמן מה עד שיתאדו. ניתן גם לראות אותו כאשר חנקן נוזלי או קרח יבש (אשר מבצע המראה) באים במגע עם משטח בטמפרטורת החדר.
התיאור המודרני הראשון של האפקט נכתב בשנת 1732 על ידי המדען ההולנדי הרמן בורהאאב(אנ') מהעיר ליידן אשר הבחין כיצד אלכוהול הנשפך על גבי משטח, במקום להתלקח, נהפך ל"טיפה מבריקה דמוית כספית". עם זאת, האפקט קרוי על שם המדען הגרמני יוהאן גוטלוב ליידנפרוסט אשר תיאר בהרחבה את התופעה בשנת 1756.[3]