אצטדיון אנפילד

אנפילד (באנגלית: Anfield), המוכר לעיתים גם בכינוי "אנפילד רואד" (Anfield Road), הוא אצטדיון כדורגל השוכן באנפילד, פרבר של ליברפול שבאנגליה. הוא המגרש הביתי של מועדון הכדורגל ליברפול, מהמועדונים המצליחים ביותר באנגליה, ובעל תכולה של 60,725 מקומות ישיבה.^[1]

אנפילד
Anfield

מראה האצטדיון מבפנים
על שם	אנפילד
כתובת	Anfield Road, Liverpool L4 0TH
מיקום	פרבר אנפילד, ליברפול, אנגליה
קואורדינטות	53°25′51″N 2°57′39″W
אבן יסוד	1884
תקופת הפעילות	ספטמבר 1884 – הווה (כ־140 שנה)
עלות הבנייה	555,099 ליש"ט (1884)
בעלים	ליברפול
מפעיל	ליברפול
משטח	דשא
אדריכל	ארצ'יבלד לייטץ'
קבוצות	ליברפול
מושבים	60,725[1]
ממדי משטח	101 × 67 מטר
אתר רשמי

השלט "זהו אנפילד". רבים משחקני ליברפול נוגעים בשלט כאשר הם עוברים מתחתיו כאמונה למזל טוב

לאנפילד מוניטין של אחד מהמגרשים הקשים ביותר לקבוצות האורחות. המנג'ר ביל שאנקלי, שהיה אחראי לשליטתה של הקבוצה בכדורגל האנגלי בשנות ה-70 וה-80, הציב שלט המצהיר "זהו אנפילד" (This is Anfield) על הקיר מעל היציאה מחדרי ההלבשה למגרש, שמטרתו הייתה "להזכיר לשחקנים שלנו עבור מי הם משחקים, ולהזכיר לשחקני היריב מול מי הם משחקים". היציע קופ (או "הקופ") הוא המפורסם באצטדיון, וידוע בשל שירת האוהדים שבו. בשנות ה-60 וה-70 היה קיים באנפילד "חדר הנעליים" המפורסם, גומחה קטנה שהפכה למסורת ליברפולית. עוד באנפילד נמצא השער המפורסם, עליו טבוע המשפט - "לעולם לא תצעדי לבדך" (You'll never walk alone), שמבוסס על שיר האוהדים המפורסם ביותר שלה, וזה שהפך למזוהה עימה מכל - "You'll Never Walk Alone".

היסטוריה

בשנת 1882 נאלץ מועדון הכדורגל אברטון מועדון הכדורגל הגדול של העיר ליברפול למצוא מגרש סגור למשחקיו עקב בעיות שכירות - המועדון שיחק בעבר במגרשים הציבוריים בסטנלי פארק. בדיון שנערך במלון סאנדון (Sandon) באברטון, הצליח המועדון לשכור מגרש בסמוך לכביש המנזר. כעבור שנתיים, ביקש מהם הבעלים לעזוב את המגרש וג'ון הולדינג עזר להם למצוא מגרש מחברו ג'ון אורל בכביש אנפילד, סמוך לסטנלי פארק. המשחק הראשון שוחק ב-28 בספטמבר 1884, כאשר אברטון ניצחה את ארלסטאון 0–5.

ב-8 השנים הבאות הזרים הולדינג כספים למועדון ושיפר את המתקנים והיציעים. מספר הצופים הגיע ל-8,000 וב-1888 הפכה אברטון לאחת הקבוצות המייסדות של הליגה האנגלית. הולדינג הפך למעורב יותר במועדון, והתעקש ששחקני הקבוצה ישתמשו בבית המלון שלו למלתחות לפני ואחרי משחקים. ג'ון אורל איים להפסיק את שכירות המגרש ב-1891, אלא אם יבוצעו שינויים מסוימים. בישיבה שנערכה ב-15 במרץ 1892, הולדינג הפסיד בהצבעה והמועדון החליט לעזוב את המגרש. הוקצבה מיד קרן בגובה 1,517 ליש"ט לרכישת קרקע חדשה. המקום שנבחר היה גודיסון פארק מצפון לסטנלי פארק, פחות ממייל מאנפילד, שנרכש לבסוף תמורת 8,000 ליש"ט.

שיא הצופים במשחק אחד - 61,905 צופים - נרשם ב-2 בפברואר 1952 במשחק במסגרת הסיבוב הרביעי של גביע ההתאחדות מול וולבס.

בשל קשיים בהרחבת האצטדיון מעבר לגבולותיו הנוכחיים בשל סמיכותו למבני מגורים, חששה ליברפול כי יהיה עליה לעזוב את האצטדיון. התוכנית, שאושרה בפברואר 2005, הגיעה לאישור מועצת העיר ליברפול כשנה מאוחר יותר, כדי להבטיח שהאצטדיון החדש - אצטדיון סטנלי פארק - יעמוד בתקנות הבנייה, אולם התוכנית לבניית אצטדיון נגנזה בשל קשיים בגיוס ממון לבנייתו. כמו כן, הועלו הצעות לבניית אצטדיון משותף עם היריבה העירונית אברטון, אך אלו נדחו על הסף על ידי מועצת המנהלים של ליברפול ב-2005.

בספטמבר 2014 אושרה על ידי העירייה תוכנית להרחבת תכולת האצטדיון, אשר השלב הראשון שלה יצא לפועל ב-8 בדצמבר של אותה שנה, והסתיים בספטמבר 2016, במסגרתו התווסף מפלס מושבים נוסף ליציע המרכזי שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-54,074 מקומות ישיבה. השלב השני של התוכנית, כלל הוספה של מפלס מושבים נוסף ליציע אנפילד רואד, מה שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-60,725 מקומות ישיבה.^[1]

היציעים

• הקופ - ב-1906 ליברפול ופרסטון נורת' אנד החליפו באופן רשמי את שם אחד היציעים לספיון קופ, על שם גבעה בדרום אפריקה עליה התרחש קרב מפורסם במהלך מלחמת הבורים השנייה, בו ספגו הכוחות הבריטיים אבדות קשות (הרבה מהנופלים היו בני העיר ליברפול). באצטדיונים רבים נוספים אומץ השם "קופ" לאחד מהיציעים. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, האצטדיון של ארסנל הוא הראשון במסורת זו. בתכולתו המקסימלית, הכיל היציע כ-30,000 צופים, והיה אחד מהיציעים החד-דרגתיים הגדולים בעולם. בפולקלור המקומי נטען כי האוהדים בקופ היו יכולים "לשאוב את הכדור לתוך השער" אם ליברפול היו תוקפים לצד זה - וברוב המקרים, ליברפול שיחקה במחצית השנייה של משחקים לכיוון הקופ. תכולת היציע הוקטנה באופן משמעותי מסיבות בטיחותיות בעקבות אסון הילסבורו ב-1989, ובשנת 1994 נבנה היציע מחדש כיציע ישיבה בלבד ומכיל כיום 12,409 צופים.^[2]
• היציע המרכזי - שופץ ב-1973 והורחב בשנים 2013–2016. מכיל 20,500 מקומות ישיבה.^[2]
• יציע המאה - ידוע במקור בשם קמלין רואד. אף על פי שהמועדון רכש את כל שאר הבתים ברחוב והחזיק אותם ריקים משנת 1981 לשם הריסתם ובניית היציע החדש, סירבו ג'ואן ונורה מייסון לעבור מביתם - עד שהושג הסכם בסוף 1990. כל הבתים בקמלין רואד נהרסו לשם בניית יציע המאה החדש שנפתח לכבוד חגיגות המאה של המועדון ב-1992, עם תכולה מרבית של 11,762 מקומות ישיבה.^[2]
• יציע אנפילד רואד - שופץ ב-1998, עם תכולה של 9,074 מקומות ישיבה. ב-2024 הורחב היציע ב-7,000 מקומות נוספים, ומה שהעלה את תכולת היציע למעל ל-16,000 מקומות ישיבה.^[3] היציע כולל אזור השמור לאוהדי הקבוצה האורחת הנמצא בשכבה התחתונה.

אלמנטים נוספים באצטדיון הם אנדרטה לזכר 96 האוהדים שנהרגו באסון הילסבורו וכן פסל של ביל שאנקלי, כמו גם שני שערים בשתי הכניסות לאצטדיון - שערי שאנקלי ופייזלי, הנקראים על שמם של שאנקלי והיורש שלו, בוב פייזלי. זרקורים הותקנו בשנת 1957 והופעלו לראשונה במשחק מול אברטון. עמוד הדגל הענקי המותקן בקופ שימש במקור כתורן של הספינה SS Great Eastern, אחת מספינות הברזל הראשונות.

תמונה פנורמית של אצטדיון אנפילד

משחקים בינלאומיים

מספר משחקים בינלאומיים שוחקו באנפילד, כולל משחקי "בית" של ויילס במסגרת טורנירי מוקדמות גביע העולם והיורו. המגרש אירח גם 4 משחקים במסגרת יורו 1996. המשחק הבינלאומי האחרון ששוחק באנפילד התקיים ב-1 במרץ 2006 - משחק ידידות בין אנגליה לאורוגוואי, בו ניצחו המקומיים 1–2. מאז ההתאחדות האנגלית החליטה כי אנפילד המיושן לא ישמש יותר כאחד מאצטדיוני הבית של נבחרת אנגליה.

תאריך	קבוצה מארחת	תוצאה	קבוצה מארחת	הערות
2 במרץ 1889	אנגליה	1-6	אירלנד	אליפות הבית הבריטית
27 במרץ 1905	אנגליה	1-3	ויילס	אליפות הבית הבריטית
13 במרץ 1922	אנגליה	0-1	ויילס	אליפות הבית הבריטית
20 באוקטובר 1926	אנגליה	3-3	אירלנד	אליפות הבית הבריטית
11 בנובמבר 1931	אנגליה	1-3	ויילס	אליפות הבית הבריטית
16 בספטמבר 1944	אנגליה	2-2	ויילס	אליפות הבית הבריטית
23 בספטמבר 1959	אנגליה	1-0	הונגריה	עד גיל 23
27 בנובמבר 1963	אנגליה	1-4	מערב גרמניה	עד גיל 23
12 באוקטובר 1977	ויילס	2-0	סקוטלנד	מוקדמות גביע העולם
25 בפברואר 1981	אנגליה	0-1	אירלנד	עד גיל 21
13 בדצמבר 1994	אנגליה	0-2	אירלנד	בינלאומי דרג ב'
13 בדצמבר 1995	אירלנד	2-0	הולנד	פלייאוף יורו 1996
11 ביוני 1996	איטליה	1-2	רוסיה	יורו 1996 - בית ג'
14 ביוני 1996	צ'כיה	1-2	איטליה	יורו 1996 - בית ג'
19 ביוני 1996	רוסיה	3-3	צ'כיה	יורו 1996 - בית ג'
22 ביוני 1996	צרפת	0-0	הולנד	רבע גמר יורו 1996 (צרפת ניצחה 4–5 בפנדלים)
5 בספטמבר 1998	ויילס	2-0	איטליה	מוקדמות יורו 2000
10 ביוני 1999	ויילס	2-0	דנמרק	מוקדמות יורו 2000
24 במרץ 2001	אנגליה	1-2	פינלנד	מוקדמות גביע העולם
17 באפריל 2002	אנגליה	0-4	פראגוואי	ידידות
1 במרץ 2006	אנגליה	1-2	אורוגוואי	ידידות

ראו גם

• "You'll Never Walk Alone"

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנפילד

• אתר האינטרנט הרשמי של אצטדיון אנפילד (באנגלית)
• My Anfield - אוסף זכרונות אוהדים.
• אנפילד בגוגל מפות.
• תמונות אוהדים מאנפילד.
• אצטדיון אנפילד ב-Stadium Guide
• אצטדיון אנפילד ב-World Stadiums
• This is Anfield, אתר ONE

הערות שוליים

1. 12 new photos and video as Anfield gets to 60,000 capacity - Liverpool FC - This Is Anfield, This Is Anfield, ‏10 בפברואר 2024
2. Anfield, באתר LFChistory
3. Liverpool given green light to increase Anfield capacity to 61,000, Sky Sports, ‏15 ביוני 2021