ארגון העבודה הבין-לאומי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ארגון העבודה הבין-לאומי (באנגלית: The International Labour Organization, בראשי תיבות: ILO) הוא סוכנות של האומות המאוחדות המתמקדת בנושאים של יחסי עבודה. מטה הארגון בז'נבה שבשווייץ. הארגון נוסד בשנת 1919, כתוצאה מועידת השלום בפריז ותחילתו כסוכנות של חבר הלאומים. עם הקמת האומות המאוחדות הפך הארגון להיות אחת מסוכנויותיו. חוקת הארגון כוללת את הצהרת פילדלפיה המפרטת את מטרותיו של הארגון. מזכירות הארגון ידועה בשם "משרד העבודה הבין-לאומי". בארגון חברות 187 מדינות בעולם, כולל מדינת ישראל.
דגל ארגון העבודה הבינלאומי | |
תחום | יחסי עבודה |
---|---|
מדינה | שווייץ שווייץ |
מטה הארגון | ז'נבה |
סניפים | 40 |
יושב ראש | גיא ריידר |
עובדים | 3,381 |
תקופת הפעילות | 1919–הווה (כ־105 שנים) |
פרסים והוקרה |
|
www | |
קואורדינטות | 46°13′46″N 6°08′03″E |
מטרת הארגון היא לחזק את זכויות העובד, לשפר את תנאי העבודה והמחיה של העובד, להגביר את התעסוקה ולספק מידע והזדמנויות להכשרה מקצועית. תוכניות בסיוע וביוזמת ILO כוללות מידע בענייני בטיחות וגהות בעבודה, תקני עבודה ותוכניות לזכויות אדם.
באופן היסטורי, ILO היה הגוף הקובע תקנים בין-לאומיים לתנאי עבודה, פעילות שהיוותה את הבסיס ליסודם של איגודים מקצועיים ופעילויות אחרת במדינות שונות בעולם.