ארט פופ
סגנון חופשי של מוזיקת פופ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ארט פופ (נכתב גם כארט-פופ או ארטפופ) הוא סגנון מוגדר באופן חופשי של מוזיקת פופ המושפע מהאינטגרציה של פופ-ארט בתרבות גבוהה ונמוכה, ומדגיש את מניפולציה של סימנים, סגנון ומחווה על פני הביטוי האישית[1][2]. אמני פופ ארט עשויים להיות מושפעים מגישות פוסט-מודרניות או תיאוריות אמנות[1] וכן מצורות אמנות אחרות, כגון אופנה, אמנות יפה, קולנוע וספרות אוונגרדית[3][4]. הם עשויים לסטות מקהלי פופ מסורתיים ומוסכמות מוזיקת רוק[5], במקום זאת לחקור רעיונות כמו מעמדו של פופ כאמנות מסחרית ושאלות של אותנטיות היסטורית[1].
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
מקורות סגנוניים | פופ • פופ ארט • מוזיקה נסיונית |
---|---|
מקורות תרבותיים | שנות השישים, הממלכה המאוחדת וארצות הברית |
מוצא | הממלכה המאוחדת |
כלים | גיטרה חשמלית • בס • תופים • כלי מקלדת |
נגזרות | פוסט-פאנק • סינת'-פופ • וייפורווייב |
נושאים קרובים | |
ארט רוק • אינדסטריאל • גלאם רוק • פאוור פופ • פופ פרוגרסיבי • אוונט פופ • פופ ניסיוני • רומנטיקה חדשה | |
החל מאמצע שנות ה-60, מוזיקאי פופ בריטים ואמריקאים כמו בריאן וילסון, פיל ספקטור והביטלס החלו לשלב בהקלטותיהם את רעיונות תנועת הפופ-ארט[6]. מוזיקאי פופ לאמנות אנגלית שאבו מלימודי בית הספר לאמנות[4], בעוד שבאמריקה הסגנון נבע מהשפעתו של אמן הפופ אנדי וורהול והלהקה המסונפת "הוולווט אנדרגראונד"[7], וגם הצטלב עם תנועת הזמר והיוצר של המוזיקה העממית. הסגנון הגיע ל"תור הזהב" שלו בשנות השבעים בקרב אמני רוק גלאם כמו דייוויד בואי ורוקסי מיוזיק, שחיבקו תיאטרליות ותרבות פופ זרוקה.
המסורות של ארט פופ נמשכה בסוף שנות השבעים והשמונים באמצעות סגנונות כמו פוסט-פאנק וסינת'פופ, כמו גם הסצנה הרומנטית הבריטית החדשה[5], והתפתחו עוד עם אמנים שדחו את כלי הנגינה ומבנה הרוק המקובלים לטובת סגנונות דאנס והסינתיסייזר. בשנות ה-20 של המאה ה-20 התפתחו מגמות חדשות של פופ ארט, כמו אמני היפ הופ המתבססים על אמנות חזותית ואמני וייפורווייב, החוקרים את רגישות הקפיטליזם העכשווי והאינטרנט.