ארמית
שפה שמית / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה.
 | |
| אזורים | מערב אסיה. |
|---|---|
| דוברים | 445,000 |
| שפת אם | 445,000 |
| כתב | אלפבית ארמי, אלפבית סורי, אלפבית עברי, אלפבית מנדעי עם הכתובות המעטות שנמצאו בכתב הדמוטי. |
| משפחה | |
| לאום | אשורים, מרונים |
| ארגון | אין |
| מוסד | אין |
| קוד שפה |
arc  |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
השפה הארמית מקורה בקרב הארמים, עם שמי קדום שאכלס אזורים שונים במזרח הקרוב, במיוחד בסוריה, עיראק וטורקיה של ימינו. הארמים היו קונפדרציה שבטית ושפתם, הארמית, התפתחה בהדרגה והתפשטה בין קהילות ארמיות שונות.