ביסוס כוחה של הרפובליקה הרומית במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בסוף המאה ה-6 לפנה"ס עמדה רומא העתיקה בצומת דרכים היסטורי. התמורות הרחבות שעברו על רומא ומשטרה עם גירושו של אחרון מלכיה, לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, וייסוד הרפובליקה, במקביל להתמוטטות השלטון האטרוסקי בה ובלאטיום כולה, הובילו להיחלשותה המדינית של רומא ולאובדן ההגמוניה שלה בברית הלטינית. רומא עמדה גם בפתחו של מאבק בין מעמדי בין הפלבאים לפטריקים, מאבק שלעיתים נראה כמאיים על קיומה של המדינה.
במהלך המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס הצליחה רומא להתגבר על קשיים אלה, לבסס מחדש את שלטונה בלאטיום, לגבש את מוסדותיה הפוליטיים הפנימיים וליצור אמנה חברתית בין המעמדות השונות. הרומים הצליחו ליצור בריתות חזקות עם הלאטינים וההרניקים, להדוף את מתקפות הוולסקים, הסאבינים והאיקווים ולעמוד בפרץ הגאלי. תהליך התחזקותה של רומא, שבא על חשבון האטרוסקים, הגיע לשיאו עם נפילת העיר ויי לידי רומא בשנת 394 לפנה"ס.
בעקבות פריצת המלחמה הלטינית בשנת 340 לפנה"ס והניצחון הרומי על הלאטינים ב-338 לפנה"ס נוצרו הסדרים חדשים בין רומא והלאטינים. הסדרים אלה, כריתת הבריתות עם קרתגו והסאמניטים, הישגיה הצבאיים של רומא נגד האטרוסקים וההקמה הפעלתנית של קולוניות, הביאו לביסוס מעמדה של רומא כעיר המדינה החזקה ביותר בלאטיום, והפיכתה לאחד מהכוחות הראשונים במעלה בחצי האי האפניני כולו.