בניין יצרן אנרגיה
מונח המשמש בתכנון בנייה לתיאור מבנה שמייצר יותר אנרגיה ממה שהוא משתמש / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בניין יצרן אנרגיה (באנגלית: Energy-plus house, מכונה גם: בית אנרגיה פלוס, בית יעיל פלוס) הוא מונח המשמש לתיאור מבנה שמייצר יותר אנרגיה מזו שהוא צורך. זאת בשונה מבניין מאופס אנרגיה, בו כמות האנרגיה המיוצרת שווה לכמות האנרגיה הנצרכת. הבניין מכיל אמצעים לייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים, אשר כמות החשמל המיוצרת בו גדולה מכמות החשמל המסופקת לו על ידי מקורות חשמל חיצוניים במשך שנה. תכונה זו מושגת באמצעות שימוש בטכנולוגיות להפקת חשמל במתקנים קטנים (microgeneration) וטכניקות להפחתת צריכת האנרגיה, כגון: תכנון בניינים סולריים פסיביים, בידוד ובחירת מיקום הדורש השקעה אנרגטית נמוכה בחימום, קירור, ותאורה. צמצום הנוחות המודרנית יכול לתרום גם הוא לחיסכון באנרגיה, עם זאת, מבחינת המתגוררים והמתארחים בבניינים אלו, כמעט ואי אפשר להבחין בהבדל בינם לבין בניין שאינו יצרן אנרגיה, וההבדל העיקרי הוא ריבוי של מכשירים חסכוניים באנרגיה ברחבי הבית.
המונח נטבע לראשונה בשנת 1994 על ידי רולף דיש (Rolf Disch) בעת שבנה את בית מגוריו הפרטי, ה-Heliotrope כבניין יצרן האנרגיה הראשון בעולם. לאחר מכן, הוסיף דיש לשכלל את התפיסה בפרויקטים נוספים שנבנו על ידי חברת רולף דיש אדריכלות סולארית (Rolf Disch Solar Architecture), במטרה לקדם אימוץ רחב יותר של מבנים יצרני אנרגיה לשימושי מגורים, מסחר וקמעונות. חברת Disch גורסת כי Energy Plus היא יותר מסתם שיטה לייצור דיור ידידותי לסביבה, אלא גם מושג אקולוגי ואדריכלי משולב. ככאלה, Energy Plus נועדה להיות עדיפה על עיצובים בעלי צריכת אנרגיה מופחתת, או מאופסי אנרגיה כמו אלה של בניין פאסיבי.