בריאות הציבור

בריאות הציבור היא תחום ברפואה המוגדר כמדע והאומנות של מניעת מחלות וקידום בריאות בבני אדם באמצעות מאמץ מאורגן ובחירה מושכלת של חברה, ארגונים, קהילות ציבוריות ופרטיות ופרטים בודדים.[1] בחינתה של בריאות האוכלוסייה והאיומים עליה מהווים את הבסיס לבריאות הציבור.[2] כ־"ציבור" בהקשר בריאות הציבור מגדירים: קבוצת אנשים, כפר שלם, או אזור, או מדינה, או יבשת או מספר יבשות, כשמדובר במגפה (פנדמיה). במונח "בריאות" מתכוונים לבריאות גופנית, בריאות נפשית וכן רווחה חברתית.

לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי,[3] לא מדובר בהיעדר מחלה או במצב בריאותי לא תקין, אלא מדובר במושג בין תחומי (אינטרדיסציפלינרי) נרחב. בריאות הציבור כוללת למשל נושאים באפידמיולוגיה, ביוסטטיסטיקה, שירותי בריאות, בריאות הסביבה, שירותי בריאות קהילתיים, בריאות התנהגותית, כלכלת בריאות, מדיניות בריאות, בריאות הנפש, בטיחות וגיהות תעסוקתית, נושאים של מגדר בבריאות, בריאות מין ופוריות ועוד.

בריאות הציבור מכוונת לשיפור איכות החיים באמצעות מניעה וטיפול במחלות, לרבות מחלות נפש. השגת מטרות אלה נעשית באמצעות מעקב וניטור של מקרים וסממני (אינדיקטורים) בריאות, ודרך קידום התנהגויות בריאות נאותות. יוזמות בריאות ציבור מקובלות כוללות בין השאר, מתן חיסונים, מניעת התאבדויות, הפצת קונדומים, ומניעת הפצת מחלות מין ובקרתן.

שירותי בריאות ציבור מודרניים מחייבים העסקת צוותי עובדים מקצועיים רב תחומיים בבריאות הציבור. הצוותים עשויים לכלול אפידמיולוגים, ביוסטטיסטיקנים, אחיות בריאות הציבור, מסייעי רפואה, מיילדות, אחיות טיפת חלב, עובדי מעבדות לבריאות הציבור, עובדי מעבדה רפואית, מיקרוביולוגים רפואיים וביוכימאים רפואיים. כמו כן נדרשים לצוות (בהתאם לצורך) מפקחי בריאות הסביבה, מפקחי בריאות הציבור, ביואתיקנים, וטרינרים ומומחים בתחום בריאות המין והפוריות.[4]

הגישות השונות ליוזמות בבריאות ובריאות הציבור במדינות מתפתחות, עלולות להוות אתגרים מורכבים וקשים. תשתיות בריאות הציבור במדינות אלה עדיין מצויות בשלבי התהוות ראשוניים.