ברירה זוויגית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ברירה זוויגית היא עקרון באבולוציה ביולוגית, בהקשר של רבייה מינית, הקובע כי הפרטים המותאמים באופן הטוב ביותר להשגת בני זוג לרבייה יגדילו את הייצוג הגנטי היחסי שלהם בדורות הבאים, בכך שישיגו הצלחה גדולה יותר ברבייה.
תכונות הנבררות על ידי הברירה הזוויגית מתאפיינות בכך שהן מתבטאות באופן שונה בזכרים ובנקבות, מה שמביא לתופעה של דו צורתיות זוויגית – תופעה בעלת תפוצה נרחבת ביותר בעולם הטבע.
הברירה הטבעית פועלת על תכונות המגדילות את יכולת ההישרדות, הרבייה ויכולת העמדת צאצאים פוריים חיים של הפרטים. הברירה הזוויגית פועלת על תכונות המשפיעות על הסיכוי למצוא בני זוג לרבייה כלומר על חלק מהתכונות הנחוצות לשם רבייה.
ברירה זוויגית היא מקרה פרטי של ברירה טבעית, שהרי ניתן להכליל את התכונות המשפיעות על הסיכוי למצוא בן זוג בתכונות המשפיעות באופן כללי על הרבייה. הסיבה להפרדה בין התהליכים היא שלפעמים ברירה הזוויגית פועלת בכיוון מנוגד להיבטים אחרים של ברירה הטבעית - במיוחד היבט של הישרדות ולפעמים גם בהיבט של שרידת הצאצאים. אם ניקח לדוגמה מופעים ראוותניים של זכרים במינים רבים, ניתן לשער כי תהליכי הברירה הטבעית יפעלו להכחדת התכונה הזאת, שכן היא דורשת מאמץ רב, ובכך פוגעת בסיכויי השרידה של הפרט. נקבות מעדיפות תכונה זאת (אף על פי שבהעדפתן הזאת הן "דנות" את בניהן לרשת תכונה המקטינה את הישרדותם) ולכן זאת תכונה הנבררת על ידי הברירה הזוויגית. ההסבר להשמרות תכונה זו היא שתכונות המאפשרות לצאצים לשאת חן בעיני בנות זוג עתידיים הוא גם שיקול חשוב מספיק בהקשר האבולוצוני.