גבאי צדקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גבאי צדקה הוא כינוי במסורת היהודית-הלכתית לממונה (ייתכנו גם כמה ממונים) בקהילה היהודית על הצדקה הכוללת קופה לכסף ולאוכל הדרוש למחיה, ותמחוי למצרכים בסיסיים – אך הכרחיים פחות.[1]
תלמוד בבלי | מסכת בבא בתרא, דף ח', עמוד ב'; דף ט', עמוד א'; דף י', עמוד ב' |
---|---|
משנה תורה | ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ט', הלכה א' |
בתנ"ך מצוות צדקה חשובה ביותר, אך חיובה חל על הפרט בלבד.[2] חז"ל בתלמוד תיקנו תקנות קהילתיות על כל מקום ישוב או קהילה יהודיים, בנוסף לחיוב הפרטני, למנות גבאי צדקה שינהל קופה ציבורית.[3] ואכן קיימות עדויות לקיומן של קופות ותמחויים ציבוריים וגבאי צדקה בקהילות ברחבי העולם; מפרנקפורט שבגרמניה וקהילות צרפת, ועד קהילות יהדות תימן, טורקיה וספרד.[4] אף בימינו מנוהלים באופן ציבורי בתי תמחוי ועמותות חסד שונות[5].
על הגבאי להיות איש נאמן וידוע, חכם ונבון – ולא עם הארץ, והוא אף נחשב כדיין היושב בבית דין ומחליט על חלוקת המגבית.[6] בתלמוד מסופר כי חכמים בולטים שימשו כגבאי צדקה, בהם רבי עקיבא ורב יוסף,[7] ורבי חנינא בן תרדיון:
לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה (גבאי ישר) כרבי חנינא בן תרדיון.
— מסכת בבא בתרא, דף י', ב'.