Loading AI tools
סרט משנת 1948 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גונבי האופניים (באיטלקית: Ladri di biciclette) הוא סרט נאו־ריאליסטי איטלקי משנת 1948 שביים ויטוריו דה סיקה, והוא מספר את סיפורו של איש עני התר ברחובות רומא אחר אופניו הגנובים, שלהם הוא זקוק לצורכי עבודתו. הסרט מבוסס על רומן באותו שם, פרי עטו של לואיג'י ברטוליני. בסרט מככבים למברטו מג'וראני כאב ואנצו סטיולה כבן.
בימוי | ויטוריו דה סיקה |
---|---|
הופק בידי | ג'וספה אמטו |
תסריט | ויטוריו דה סיקה, צ'זרה דזבטיני, סוזו צ'קי ד'אמיקו, ג'רארדו גריירי, צ'זארה זאוואטיני (סיפור), לואיג'י ברטוליני (רומן) |
עריכה | ארלדו דה רומא |
שחקנים ראשיים | למברטו מג'וראני, אנצו סטאיולה |
מוזיקה | אלסנדרו צ'יקוניני |
צילום | קרלו מונטואורי |
מדינה | איטליה |
חברה מפיצה | Ente Nazionale Industrie Cinematografiche, Arthur Mayer & Joseph Burstyn |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 24 בנובמבר 1948 בבריטניה, 12 בדצמבר 1949 בארצות הברית |
משך הקרנה | 90 דק' |
שפת הסרט | איטלקית |
סוגה | סרט דרמה, סרט אמנותי |
הכנסות באתר מוג'ו | bicyclethief |
פרסים |
|
דף הסרט ב־IMDb | |
הסרט מספר את סיפורו של אנטוניו ריצ'י, עובד מובטל המשיג עבודה בהדבקת מודעות. התקופה היא עיצומו של השפל הכלכלי הגדול שאליו נקלעה כלכלת איטליה בתום מלחמת העולם השנייה. כדי לשמור על עבודתו עליו להחזיק אופניים, ולכן ממשכנת אשתו מריה את מצעי חתונתם כדי להשיג את הכסף הדרוש לפדיית אופניו הממושכנים.
בשלב מוקדם של הסרט נגנבים האופניים, וביתר הסרט עוסקים אנטוניו ובנו ברונו בחיפוש אחריהם. לאחר מאמצים רבים עולה בידו של אנטוניו לאתר את הגנב (שהספיק בינתיים למכור את האופניים) ומזמינים את המשטרה. ברם, מאחר שאין בידם כל הוכחה, ובנוסף לכך נאותים שכני הגנב להעניק לו אליבי מופרך, הוא נוטש את משימתו זו.
בסיום הסרט, אנטוניו, ששואף נואשות להחזיק בעבודתו, מנסה לגנוב אופניים בעצמו. הוא נתפס ומושפל לנגד עיניו של בנו, אולם בעל האופניים מסרב להגיש תלונה נגדו, בהבינו כי ההשפלה היא עונש חמור דיו. אנטוניו ובני משפחתו ניצבים בפני עתיד עגום כשמסתיים הסרט, ולכך מתווספת הבנתו של אנטוניו כי הוא אינו עליון מוסרית על הגנב.
גונבי האופניים נודע ביותר בשל היותו סרט מזרם הנאו־ריאליזם האיטלקי, תנועה שתחילתה בסרט "אובססיה" של לוקינו ויסקונטי משנת 1943, וניסתה להעלות את סף המציאותיות של הקולנוע[דרושה הבהרה]. בהולכו אחרי תפישות אלו של התנועה, צילם דה סיקה אך ורק באתר ברומא, ובמקום להשתמש בשחקנים מקצועיים, הוא נעזר באנשים רגילים בלי שום ניסיון במשחק; לדוגמה, השחקן הראשי למברטו מג'וראני היה פועל בבית חרושת. המצלמה שצילמה בסגנון תיעודי עזרה להעביר את התחושה כי הסרט הוא אכן על אנשים אמיתיים.
הכותרת המקורית באיטלקית, מתורגמת באופן מילולי לאנגלית כ"גונבי האופניים" (Bicycle Thieves), כפי שהיה באנגליה למשל. אולם בארצות הברית, הופף הסרט כ"גונב האופניים" (Bicycle Thief), כך שעל פי מבקר הקולנוע – פיליפ פרנץ', מהעיתון "האובזרבר" – הכותרת האחרת מוליכה שולל, מכיוון שהגיבור הנואש נעשה לבסוף גנב אופניים בעצמו.
הסרט זכה בפרס אוסקר לשם כבוד כסרט הטוב ביותר בשפה זרה שהופץ בארצות הברית באותה שנה (קטגוריית הסרט בשפה הזרה צורפה לאוסקר רק ב-1957), בפרס באפט"א לסרט הטוב ביותר בכל שפה שהיא לשנת 1950 ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. הסינדיקט האיטלקי הלאומי לעיתונאי הקולנוע העניק לסרט פרסים רבים והוא נחשב לסרט קלאסי. הסרט זכה גם בפרס לסרט הטוב ביותר בשפה זרה מטעם מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשנת 1949.
דווקא באיטליה נתקבל הסרט בביקורות לא אוהדות. חוץ מהמפלגה הקומוניסטית האיטלקית שתמכה בסרט, גונו הסרט ויוצריו על ידי העיתונות המקומית כמי שמשחירים את תדמיתה של איטליה ויש שאף ביקשו להחרימו.[1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.