גטאות בפולין הכבושה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גטאות יהודים בפולין הכבושה בידי גרמניה הוקמו במהלך מלחמת העולם השנייה במאות מוקדים ברחבי פולין הכבושה. מרבית הגטאות נוצרו על ידי גרמניה הנאצית בין אוקטובר 1939 ליולי 1942 במטרה לרכז, לבודד ולהפריד את האוכלוסייה היהודית בפולין, שמנתה כ-3.3 מיליון נפש, לצורך רדיפה, טרור וניצול כוח העבודה, וכן לשם השמדה על ידי הרעבה ועבודה. בעיירות קטנות יותר שימשו לעיתים קרובות גטאות בתור נקודות ריכוז לשם גירוש לעבודת כפייה וגירוש המוני, ואילו במרכזים העירוניים היו הגטאות מוקפים בחומה או בגדר, איי הסגר דמויי כלא, שתוארו על ידי מספר היסטוריונים כמכשירי "רצח איטי ופאסיבי", זרועי גופות ברחובות.[1]
ברוב המקרים, הגטאות הגדולים לא שכנו בשטחיהן של שכונות יהודיות מסורתיות. הם הוקמו באזורים פולניים בעיר, וכדי לשכן בהם יהודים היה צורך להעביר לא-יהודים למקום אחר בעיר. קהילות יהודיות קטנות יותר עם אוכלוסיות מתחת ל-500 חוסלו בגירוש למחנות השמדה עם תחילת פעולתם של אלה, בסוף 1941.[2][3]