גירוי מוחי עמוק
רפואה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גירוי מוחי עמוק (באנגלית: DBS, Deep Brain Stimulation) הוא טיפול נוירולוגי ופסיכיאטרי, המבוסס על גירוי חשמלי של אזורים במוח. לצורך הטיפול מתבצעת השתלה כירורגית של אלקטרודה באתר המטרה בתוך המוח ומותקן קוצב תת-עורי המשגר אליה אותות חשמליים.
הטיפול נועד להקל על איכות חייהם של אנשים הסובלים מתסמינים מוטוריים טורדניים שאינם חולפים בטיפול תרופתי, או שהטיפול התרופתי מלווה בתופעות לוואי חמורות. הוא משמש לטיפול במחלות שונות בהן מחלת פרקינסון[1], דיסטוניה, אפילפסיה והפרעה טורדנית-כפייתית.[2][3][4]
בשנים האחרונות נעשים מחקרים על מנת להרחיב את הטיפול למגוון רחב יותר של מחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, כגון: דיכאון, תסמונת טורט ומחלת אלצהיימר.[5]
המערכת המושתלת בגוף מורכבת מקוצב חשמלי המעביר אותות חשמליים ומאלקטרודות המושתלות במוח ויוצרות את הגירוי החשמלי. גירוי זה משנה את האותות במוח אשר יוצרים את תסמיני המחלה, ובכך מביא לשיפור בתסמינים. פעילותו של הקוצב החשמלי נשלטת מבחוץ, ובכך מאפשרת להפסיק או לווסת את השפעת הטיפול במקרה הצורך.
מנגנוני הפעולה שדרכם משפיע הגירוי המוחי העמוק על תפקודו של המוח אינם ברורים לחלוטין, אולם קיימות השערות רבות.[6] אחת ההשערות היא שהתדר הגבוה של מהמכשיר (>100 Hz), גובר על התדר הנמוך הקיים במוח (11–30 Hz) ובכך מוביל לשיפור בתסמינים מוטוריים כגון רעידות וקשיחות שרירים.