דובוני מים
מערכה של בעלי חיים זעירים בעלי כושר הישרדות קיצוני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דובוני מים (לעיתים: טרדיגריידים או טרדיגרדה; שמם המדעי: Tardigrade) הם מערכת בעלי חיים קטנים. הם דומים לפרוקי-רגליים, וככל הנראה הם קרובי משפחה שלהם, אם כי לא התגלתה עדיין קרבה מדויקת בין דובוני המים לאורגניזמים אחרים כלשהם.[1] גופם מחולק לארבעה פרקים. אורך גופם של הבוגרים הגדולים ביותר עשוי להגיע ל־1.5 מילימטר, והקטנים ביותר מגיעים לפחות מ־0.1 מילימטר. פגיות (לארווֹת) שבקעו זה עתה עשויות להיות קטנות יותר מ־0.05 מילימטר.
דובון מים | |
---|---|
מיון מדעי | |
על־ממלכה: | אוקריוטיים |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | דובוני מים |
שם מדעי | |
Tardigrada ספלנצאני, 1777 |
עד שנת 2017 תוארו יותר מ־1,000 מינים שונים של דובוני מים.[2] מדענים דיווחו על הימצאותם במקומות מגוונים, החל בהרי ההימלאיה (בגובה של עד 6,000 מטר מעל פני הים) ועד לקרקעית הים העמוקה (11,000 מטר מתחת לפני הים). ניתן למצוא אותם בכל מקום בין כיפות הקטבים לקו המשווה. קל ביותר למצוא אותם על חזזיות וטחבים. בתי גידול אחרים שבהם הם חיים כוללים דיונות, חופים, עפר, משקעי מים, וסחופת של מים מלוחים ומתוקים. ניתן למצוא בדרך כלל דובוני מים על ידי טבילת חתיכת טחב במים צלולים.
דובוני המים יכולים לשרוד בסביבות קיצוניות בהן בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לשרוד: טמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט (273.15- מעלות צלזיוס), טמפרטורות גבוהות עד כדי 151 מעלות צלזיוס ובתנאי קרינה חזקה פי 1,000 מזו שתהרוג כל חיה אחרת.
דובוני המים ידועים בין היתר ביכולתם לעמוד בתנאים יבשים במיוחד; הם יכולים לשרוד בלי מים למשך 10 שנים וחיים בזמן הזה כמעין קליפה מיובשת[3].
הם בעל החיים הידוע היחיד שעמיד אפילו בפני הריק שבחלל[4].
הראשון שתיאר את דובוני המים היה הזואולוג הגרמני יוהאן אַוּגוסט אפרים גֶצֶה (Goeze) ב־1773, שכינה אותם בשם "קליינר ואסרבר" (kleiner Wasserbär) - דוב מים קטן. השם "טרדיגרדה" ניתן על ידי הביולוג האיטלקי לאדזרו ספלנצאני ב־1777, ופירושו 'מהלך לאט' - שם אשר מזכיר בדמיון רחוק הליכה של דוב ומכאן שמם.