דוד ובת שבע
סיפור בתנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעשה דוד ובת שבע הוא סיפור תנ"כי, המתואר בספר שמואל ב', פרק י"א ופרק י"ב. בסיפור מתואר כיצד דוד המלך רואה מגג ארמונו אישה יפת מראה מתרחצת, ולאחר שמתברר לו שמדובר בבת שבע, אשתו של אוריה החתי, הוא מזמן אותה אליו, בא עליה והיא הרה לו, כל זאת בשעה שבעלה נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. כדי להסתיר את מעשהו מצווה דוד להחזיר את אוריה לביתו כדי שיבוא על אשתו, משסירב אוריה לחזור לביתו, גורם דוד למותו של אוריה במלחמה בחרב בני עמון, מדין מורד במלכות, ואז נושא את בת שבע לאישה. אחד משיאי המעשה הוא תוכחתו הקשה של נתן הנביא אל דוד, הידועה כמשל כבשת הרש. לאחר שדוד מתוודה שחטא, הוא נענש בכך שהבן שנולד מהריונה של בת שבע, מת, וכן בנו אמנון נרצח לאחר שאנס את בתו תמר, אחות אבשלום שבעקבות כך מורד בדוד אביו, ומחוסל לבסוף. ואדוניה מת לאחר ניסיון הפיכה כנגד שלמה, בנו יורש מלכותו.
התיאור המקראי של החטא מעצים מאוד את חומרת המעשה, ומשך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות. חז"ל הציעו פירושים שונים, בהם גם פירוש המנקה את דוד מעבירה ממש, הן מאיסור הניאוף והן מאיסור שפיכת הדמים, ומציג את המעשה כחטא מוסרי. פירושם התקבל על ידי חלק מהפרשנים בימי הביניים ובעת החדשה, בעוד אחרים חולקים עליו ומציעים הסברים שונים. הדיון ההלכתי בסיפור מהווה דוגמה לדיון במשמעות הפשט, דיון שהתעורר מחדש בתחילת המאה ה-21, והיה חלק מוויכוח בשם "תנ"ך בגובה העיניים",[1] ובו היה מעשה דוד ובת שבע סוגיה מרכזית.