דווייט אייזנהאואר
פוליטיקאי ואיש צבא אמריקאי הנשיא ה 34 של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דוַוייט דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר (באנגלית: Dwight David Eisenhower; 14 באוקטובר 1890 – 28 במרץ 1969), הידוע גם בכינוי אייק, היה פוליטיקאי וגנרל צבא אמריקאי שכיהן כנשיאה ה-34 של ארצות הברית בשנים 1953–1961. הוא שימש כקצין בדרגת גנרל הצבא הבכירה במהלך מלחמת העולם השנייה ושירת כמפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה. היה אחראי על תכנונם והוצאתם לפועל של מבצע לפיד ושל הפלישה לצרפת ולגרמניה בשנים 45–1944 בחזית המערבית.
דווייט אייזנהאואר, 1959 | |||||||
לידה |
14 באוקטובר 1890 דניסון, טקסס, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
28 במרץ 1969 (בגיל 78) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||
שם לידה | David Dwight Eisenhower | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם דווייט אייזנהאואר | ||||||
השכלה |
| ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
בת זוג | מיימי אייזנהאואר | ||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
ראו פרסים והוקרה | |||||||
חתימה | |||||||
אייזנהאואר נולד בטקסס וגדל בקנזס במשפחה גדולה בעלת רקע דתי. אמו נולדה כלותרנית. אייזנהאואר לא השתייך לכנסייה מאורגנת עד 1952. הוא טען שהסיבה לכך הייתה השינויים התכופים במקום מגוריו עקב הקריירה הצבאית שלו. ב-1915 הוא סיים את לימודיו בווסט פוינט ונישא למיימי דאוד, ממנה נולדו לו שני בנים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נדחתה בקשתו לשרת באירופה, ותחת זאת הוא פיקד על יחידה לאימון צוותי שריון. לאחר המלחמה, שירת תחת כמה גנרלים וקודם ב-1941 לדרגת בריגדיר גנרל. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, פיקד אייזנהאואר על הפלישות המוצלחות לצפון אפריקה ולסיציליה לפני שפיקד על הפלישות לצרפת ולגרמניה. לאחר המלחמה שירת כראש מטה צבא ארצות הברית ולאחר מכן גם כנשיא אוניברסיטת קולומביה. בשנת 1951 מונה למפקד העליון הראשון של נאט"ו.[1]
אייזנהאואר נכנס אל המירוץ הנשיאותי של 1952 כחבר המפלגה הרפובליקנית בניסיון לחסום את האגף השמרני בהנהגת רוברט טאפט. הוא נבחר פעמיים בשני ניצחונות סוחפים, והיה לנשיא הרפובליקני שהצליח להביס את הדמוקרטים לאחר 20 שנים של שלטון הדמוקרטים מאז 1932. מטרותיו המרכזיות בתפקידו היו לבלום את התפשטות ברית המועצות והקומוניזם ולהקטין את הגירעון הממשלתי. ב-1953 איים בשימוש בנשק גרעיני במטרה לאלץ את סין להגיע להסכמה בנוגע להסכם השבויים במלחמת קוריאה. לבסוף הסתיים העימות בשביתת נשק. מדיניותו כללה הרתעה גרעינית שהעדיפה מימון נשק גרעיני זול והקטנת המימון ליחידות צבאיות יקרות. הוא המשיך במדיניותו של הנשיא טרומן בכל הנוגע להכרה בטאיוואן כחלק מסין הלגיטימית, והצליח לזכות לתמיכה בקונגרס בדבר הגנה ביטחונית על האזור. הוא סיפק סיוע רב לצרפתים במלחמה מול הקומוניסטים הווייטנאמים במלחמת הודו-סין הראשונה. לאחר שצרפת נטשה את האזור, הוא תמך כספית במדינת דרום וייטנאם החדשה. הוא תמך בהפיכות צבאיות מקומיות מול ממשלות עוינות באיראן ובגואטמלה. במהלך מלחמת סיני ב-1956, לחץ אייזנהאואר על הכוחות הצרפתיים, הבריטיים והישראלים לסגת מסיני. בנוסף גינה את ברית המועצות, על כך שפלשה להונגריה במטרה לעצור את המרד ההונגרי, אולם בפועל הוא לא פעל בנושא. לאחר שברית המועצות שיגרה את ספוטניק 1 ב-1957, חתם אייזנהאואר על חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי שהביא לייסוד נאס"א, ובסופו למרוץ לחלל. לקראת סוף כהונתו נכשל ניסיונו לארגן ועידה עם הסובייטים כשמטוס ריגול הופל מעל רוסיה.
בנושאי פנים היה אייזנהאואר שמרן מתון שהמשיך במדיניות הניו דיל והרחיב את הביטוח הלאומי. הוא התנגד בחשאי לפעולותיו של הסנאטור ג'וזף מקארתי ותרם לסיום המקארתיזם כשעצר את חקירותיו. אייזנהאואר חתם על חוק זכויות האזרח של 1957 ושלח חיילים לאכוף את פקודת בית המשפט לביטול ההפרדה הגזעית במהלך משבר ליטל רוק. תוכניתו הגדולה ביותר הייתה מערכת הכבישים הבין-מדינתיים. הוא קידם את החינוך למדע בעזרת חוק ההגנה על החינוך הלאומי. במהלך שתי כהונותיו הייתה צמיחה כלכלית גבוהה, פרט למיתון קצר ב-1958. בנאום סיום כהונתו, הביע אייזנהאואר את דאגתו בנושא ההשקעה הצבאית הרחבה, בעיקר במימון גירעוני וחוזים ממשלתיים עם תעשיות צבאיות פרטיות. אייזנהאואר היה נערץ גם בתפקידו וגם לאחר מכן. מאז סוף המאה העשרים, נחשב אייזנהאואר לאחד מגדולי הנשיאים בארצות הברית.