דיפלומטיה ציבורית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דיפלומטיה ציבורית (באנגלית: Public diplomacy) היא מאמצי ההסברה שעושות מדינות ושחקנים בינלאומיים אחרים כדי לקדם את האינטרסים שלהם במדינות זרות באמצעות השפעה על הציבור במדינות אלה. בישראל נעשה לרוב שימוש במונח "הסברה" כדי לתאר תהליך זה. דיפלומטיה ציבורית פונה ישירות אל תושבי מדינות היעד, שלא באמצעות תיווכו של הממשל, עוסקת בגיבוש המסר ובבחירת ערוצי מדיה מתאימים להעברתו. הדיפלומטיה הציבורית נתפסת לרוב כחלק מ"ארגז הכלים" הלגיטימי ביחסים בין מדינות, בהיותה מכשיר של עוצמה רכה (בניגוד לכוח צבאי או כלכלי). עם זאת, מדינות רבות מגבילות את פעילות הדיפלומטיה הציבורית של מדינות וארגונים זרים בשטחן, כולל באמצעות חקיקה, כדי למנוע פגיעה בריבונותן.
מרכיב מרכזי בדיפלומטיה ציבורית הוא המאמץ של המדינה להציג עצמה בציבור הרחב באופן שיעורר אהדה והזדהות עמה. זאת, בין היתר, על ידי הרחבת הדיאלוג והקשרים הבלתי אמצעיים בין אזרחיהן לבין עמיתיהם בארצות חוץ, חשיפה תקשורתית של צדדיה היפים של המדינה, קידום חילופי תרבות, חינוך ומדע, תרגום והפצת ספרים, ארגון תערוכות, מתן מלגות, איתור מנהיגים פוטנציאלים בקרב צעירי המקום והזמנתם להשתלמויות במדינת האם ועוד.
על דיפלומטיה ציבורית להיות מונחית על בסיס דוקטרינה ואסטרטגיות ארוכות טווח כדי לנחול הצלחה. בעייתה המרכזית - נטייה להתנגש עם תרבויות ארגוניות מקובלות במשרדי חוץ, ההגנה וסוכנויות ממשל. יש הטוענים שחשיבותה לביטחון הלאומי זהה לפעילות צבאית. היא פועלת לרוב כגורם שקוף, וכשהיא מצליחה, לא שמים לב לקיומה. עם זאת, כשהיא נכשלת, שמים לב לחסרונה.[1]