הבריגדות האדומות
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבריגדות האדומות (באיטלקית: Brigate Rosse) היא קבוצת מחתרת טרוריסטית מרקסיסטית איטלקית שקמה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20. בין פעולותיה המפורסמות הייתה רצח ראש ממשלת איטליה אלדו מורו. על פי הערכות, אחראי הארגון לכ-14,000 פעולות אלימות בשנות השבעים והשמונים. כיום כוחו מצומצם והוא מונה רק כמה עשרות פעילים.
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
 | |
| תקופת הפעילות |
1966–1988 (כ־22 שנים)  |
|---|---|
| אידאולוגיה |
מרקסיזם-לניניזם, גוואראניזם, מאואיזם, Foco, נאו-מרקסיזם, טרור מרקסיסטי לניניסטי |
| מנהיגים |
|
| מדינה |
איטליה |
| חברים |
25,000 |
  | |
הארגון נוסד בתחילת 1970 על ידי שני צעירים מצפון איטליה, רנאטו קורצ'ו ומרגריטה קאגול. מטרתו המוצהרת של הארגון, לפי מייסדיו הייתה מאבק בכוחות הריאקציה, ובמסגרת פעולתו הסתמך הארגון על הדגם הקומוניסטי הסיני, מבית מדרשו של מאו דזה-דונג, וזאת במטרה להוביל את איטליה למלחמת מעמדות כוללת, כנגד כוחות הפאשיזם ולמען מעמד הפועלים. בתחילה התמקדה פעילותו של הארגון בפעולות תמיכה בארגוני העובדים ברג'ו אמיליה, מילאנו וטורינו. ב-1972 בוצעה החטיפה הראשונה של הארגון, שחטף בכיר בתעשייה ושחרר אותו לאחר זמן מה. בשלב זה החל הארגון להיבדל מארגוני שמאל אחרים בנחישותו, קיצוניותו ונכונותו להשתמש באלימות. ביוני 1974 אירעה הפעילות הקטלנית הראשונה של הארגון - הריגתם של שני פעילים נאו-פאשיסטים. בספטמבר אותה שנה נעצרו שניים ממייסדי הארגון ונידונו ל-18 שנות מאסר. הם שוחררו ב-1987. כמו כן באותה שנה חטפו פעילי הבריגדה את השופט האיטלקי מריו סוסי. פעולה זו בוצעה מחד עקב זיהויו של סוסי כבעל אוריינטציה ימנית, ומאידך עקב רצונם של פעילי הארגון להפגין את כוחם למול חולשת הממסד האיטלקי. לאחר מספר חודשים שוחרר סוסי לאחר שהממשלה האיטלקית נענתה לדרישת הארגון לשחרור שמונה מפעיליו בתמורה לשחרור סוסי, אך לאחר שחרורו של סוסי חזרה בה הממשלה וסירבה לשחררם. דבר זה מחד הביא להקצנה ניכרת בפעילות הארגון למול הממסד האיטלקי, ומאידך הציג את הממשלה האיטלקית כהססנית וחסרת נחישות למול הבריגדות האדומות. לאחר 1974 התפשטה פעילות הארגון לרומא, ונציה וג'נובה, והוא התמקד בחטיפות של פוליטיקאים בכירים (בעיקר ממפלגת השלטון, הנוצרים-דמוקרטים) וכן אנשי משטרה ושירותי הביטחון. ב-1976 עצרה המשטרה כמה מחברי הארגון והרגה חבר אחד. הארגון הסלים את פעולות הטרור שלו, בעיקר נגד שופטי שלום וקרבינרי. (אנשי יחידה צבאית-משטרתית באיטליה).
על-פי טענתו של יון פצ'פה, בכיר בארגון הסקוריטטה שעבר לעבוד עבור ה-CIA, קיבל הארגון תמיכה כספית ולוגיסטית משירותי הביון של צ'כוסלובקיה ושיתף פעולה עם אש"ף. טענה זו לא אומתה. עם זאת, במהלך פעולתו זכה הארגון לתמיכה משמעותית מצד סטודנטים איטלקיים, אשר מבחינתם נתפסה הממשלה האיטלקית כמושחתת וחלשה[1].
ב-16 במרץ 1978 חטפו הבריגדות האדומות את אלדו מורו, מנהיג הנוצרים-דמוקרטים, ראש ממשלת איטליה חמש פעמים, שהיה מיועד לכהן בפעם השישית ועמד להגיע להסכם (שכונה "הפשרה ההיסטורית") בין מפלגתו למפלגה הקומוניסטית. אנשי הבריגדה, במדים גנובים של חיל האוויר האיטלקי, ארבו למורו, הרגו חמישה משומרי ראשו וחטפוהו. לאחר 56 יום שבהם הוחזק מורו בשבי, הוא נורה למוות בידי איש הבריגדות מריו מורטי.
רציחתו של ראש הממשלה לשעבר הובילה למתקפה נרחבת של המשטרה וזרועות הביטחון על הבריגדות. המעשה גונה בחוגי השמאל, בכלל זה השמאל הקיצוני, ואפילו מנהיגי הבריגדות לשעבר, שהיו נתונים בכלא, גינוהו. התמיכה הציבורית בארגון ירדה לשפל.
לאחר הרצח נשמעו טענות על כך ששלטונות ארצות הברית הפעילו את הארגון במעשה זה (בהן טענות של אדם בשם סטיב פיזניק, עובד לשעבר במשרד החוץ האמריקאי), כדי למנוע את "הפשרה ההיסטורית" ואת התחזקות הקומוניזם באיטליה.
ב-1984 פוצל הארגון לשתי סיעות - הבריגדות האדומות-PCC (קבוצת הרוב) והבריגדות האדומות-UCC (קבוצת המיעוט). באותה שנה הודיעו מנהיגי הארגון הכלואים, בהם המייסדים, כי אין טעם במאבק האלים והם מתנגדים לו. למרות זאת, ולמרות גלי מעצרים של מנהיגים וחברים בבריגדות, פעולות הטרור נמשכו בשנות השמונים ובמידה פחותה גם לאחר מכן.
בעקבות נפילת הגוש הקומוניסטי, וגל מעצרים גדול באיטליה ובצרפת ב-1989, נחלש הארגון בצורה משמעותית, אך נותר פעיל. ב-2005 נדונו ארבעה מחברי הארגון למאסר עולם על רצח פוליטי שביצעו ב-2002.
הארגון מונה היום לפי הערכות רק כ-50 חברים, והוא מתקשה לבצע פעולות משמעותיות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
