ברירה טבעית
מנגנון בתהליך האבולוציה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הברירה הטבעית (באנגלית: Natural Selection) היא מנגנון מרכזי בתהליך האבולוציה. שונות גנטית בקרב האוכלוסייה, מביאה ליצירת פרטים שונים זה מזה גם בתכונותיהם הגנטיות. פרטים בעלי גנים המאפשרים שרידות והעמדת צאצאים טובה יותר, יעבירו את הגנים שלהם לצאצאים רבים יותר מפרטים אחרים. כיוון שכך, תלך ותגדל השכיחות באוכלוסייה של האללים של אותם הפרטים המתאימים לשרידות, בעוד ששכיחות האללים של הפרטים המותאמים פחות לסביבה, תלך ותקטן. לאורך דורות רבים, תהפוך האוכלוסייה מותאמת יותר ויותר לסביבת החיים גנוטיפית ופנוטיפית. תהליך זה מכונה הברירה הטבעית.
את רעיון הברירה הטבעית הגו צ'ארלס דרווין ועמיתו אלפרד ראסל וואלאס ב-1859, והבנתו הייתה שלב חשוב בהתפתחות הביולוגיה המודרנית.
בכל אוכלוסיית יצורים יש מגוון טבעי של תכונות. ישנם פרטים בעלי תכונות מותאמות יותר לסביבתם, המסייעות להם לשרוד ולהעמיד צאצאים. חלק מהתכונות האלה הן תורשתיות, ולמי שמעמיד הרבה צאצאים יש סיכוי גדול יותר להוריש להם תכונות אלה. באופן דומה, פרטים בעלי תכונות שמזיקות להם בסביבתם מתקשים להעמיד צאצאים ומתקשים להוריש את תכונותיהם התורשתיות. לכן, באוכלוסיות גדולות שטרם הגיעו לשיווי משקל אבולוציוני בנישה מסוימת, יש סיכוי טוב שבכל דור האוכלוסייה תהיה מותאמת יותר בתכונותיה בסביבה זו.
בשל הברירה הטבעית, לאורך דורות רבים, מינים דומים ואוכלוסיות נפרדות של אותו המין יכולים להפוך לבעלי תכונות שונות זה מזה, בייחוד אם הם מתפצלים לנישות אקולוגיות שונות. זהו אחד המנגנונים המסבירים את המגוון הביולוגי המוכר לנו, מאב קדמון משותף.
רעיון הברירה הטבעית הוצע לפני שהתפתחה תורת התורשה המודרנית, המסבירה כיצד מעבירים ההורים תכונות לצאצאיהם וכיצד נוצר מגוון בתכונות אלה. התפתחות הגנטיקה הקלאסית והמולקולרית במאה ה-20 השלימו את החוסר הזה. שילוב תורת הגנטיקה עם השערת הברירה הטבעית מכונה לעיתים הסינתזה האבולוציונית המודרנית.